מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת "חוקת" – "ומשה הכה בסלע......" / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בניעקיבא גבעת שמואל

פרשת ”חוקת” – ”ומשה הכה בסלע......” / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בניעקיבא גבעת שמואל

פרשת "חוקת" – "ומשה הכה בסלע......" / הרב שרגא פרוכטר, ראש ישיבת בניעקיבא גבעת שמואל

על שום מה נענש משה רבנו , ומעט כלים להורים כדי שנעבור את החופשה בשלום עם בנינו ???

פרשת חוקת עוסקת, בין היתר, באחד האירועים המשמעותיים במסעות בני ישראל במדבר - החטא של משה רבנו, מנהיג האומה, באירוע שנחקק בזיכרון האנושי לדורי דורות ושכונה "פרשת מי המריבה". 
השנה היא השנה הארבעים לצאת ישראל ממצרים. העם עמד פסיעה מכניסה לארץ המובטחת, אולם התוכנית השתבשה ומרים, אחות משה ואהרון, מתה ועימה נעלמה הבאר הניידת שהתלוותה אל העם והרוותה את צימאונו. העם כדרכו בא אל משה בטענות ודרש שיפתור את הבעיה. הקב"ה הורה למשה לכנס את כל העם, לדבר אל הסלע ולראות כיצד באופן ניסי יצאו מהאבן מים. משה חרג מההנחיות שקיבל ובמקום לדבר אל הסלע הוא הכה בו פעמיים בעזרת מטהו עד שמים רבים אכן ניגרו ממנו. בגין חטאו של משה נגזר עליו כי הוא לא יזכה להיכנס אל ארץ ישראל. 
למשמעות החטא והעונש מספר רב של פרושים. מבחינתנו בלתי אפשרי לבוא ולשפוט את מעשיו של משה ולהעביר ביקורת על האדם והמנהיג הנשגב שזכה להיות שליחו הישיר של הקב"ה, לדבר עימו פנים אל פנים ולהיות הצינור שדרכו עברה התורה לעם ישראל ולעולם כולו, ובכל זאת חשוב שננסה להבין מה הייתה טעותו של משה ומה כל זה אומר לנו היום לחיים שלנו כאן ועכשיו.

את שני הפרושים המשמעותיים לפרשה נתנו רש"י והרמב"ן. רש"י טען כי הטעות של משה הייתה שמנע מהקב"ה להציג בפני העם נס מופלא שמדיבור יצאו מים מסלע וכי הוצאת מים מסלע לאחר הכאתו פחות מרשימה. לדבריו, אם העם היו רואים שאפילו סלע פשוט ודומם שומע לקולו של הקב"ה הדבר היה מעורר ומדרבן אותם גם כן למלא במדויק אחר חוקיו.
הרמב"ן, לעומת זאת, פירש את הדברים באומרו כי חטאו של משה היה בכך שביטא חוסר סבלנות כלפי העם וכעס עליהם. תרעומת משה באה לידי ביטוי במילים " וַיַּקְהִלוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם משֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם", כלומר מתוך סערת רגשות ומצוקתו האישית בעקבות תלונות האינסוף שנאלץ לשמוע בארבעים השנה האחרונות חרג ממזגו הטוב וביטא לראשונה כעס עליהם , ביטא רגש שלילי . במשך כל תקופת הנהגתו של משה העם נשא עיניו אליו ולמד ממידותיו הטובות. כעת, כשגם הוא נכנע למידת הכעס וחוסר הסבלנות היה חשש שידי העם ירפו מבחינת "אם בארזים נפלה שלהבת - מה יגידו אזובי הקיר?".

זו אינה הפעם הראשונה שהעם בא בטענות אל משה על שאין להם מים לשתיה. הפעם הראשונה הייתה שלושה ימים לאחר היציאה החפוזה ממצרים (בפרשת "בשלח"). אולם כעת, להבדיל מהניסיון הראשון, משה הגיב בכעס ותקיפות וזה היה חטאו . אם כן, מתחדדת השאלה מדוע דווקא כאן כעס משה ? מה הניע אותו דווקא כאן להגיב בכזו חריפות ולכעוס על העם? המפרשים טוענים כי אצלנו בפרשה הסיפור שונה לגמרי - מאז הפעם הראשונה ועד לפרשת "מי המריבה" עברו ארבעים שנה. ארבעים שנה של קיום ניסי על-טבעי במדבר וארבעים שנה של חינוך לאמונה וניסים גלויים שגילו את השגחת הקב"ה עליהם שלא בדרך הטבע. אם כך, משה היה מתוסכל כי אחרי כל הארבעים שנה האלה נראה היה כי העם לא למד כלום.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שהיה צדיק ענק וכונה "סנגורם של ישראל", טען כי ניתן להוכיח אדם מתוך הכרה שהוא מיסודו חיובי ורק המעשה שהוא עשה צריך תיקון . לעומת זאת ניתן להוכיח את האדם בצורה אחרת – שלא רק המעשה לא טוב אלא מתוך תפיסה שהדברים השליליים שהוא עשה הם חלק אינטגראלי מאישיותו, שכן הוא רע מיסודו וחסר תקנה, האדם הוא רע . משה באומרו "שמעו נא המורים" הפך את תוכחתו לזו מהסוג השני ושידר לעם שהוא רע וכי הרוע הזה הוא חלק בלתי נפרד ממנו. כאשר מוכיחים אדם וחושבים שהוא שלילי מיסודו מאבדים את הקשר עמו וממילא גם את המנהיגות. 
זו גם הסיבה שגדולי המחנכים ממליצים לא לומר לילד אף פעם "אתה ילד רע" וכך לקבע אצלו את התחושה שהוא אכן כזה, אלא להסביר לו שהוא עצמו ילד טוב, אבל המעשה שהוא עשה הוא רע. אם משה היה מוכיח את עם ישראל בדרכי נועם, כפי שעשה בצורה כה מוצלחת עד כה, הם היו מבינים את גודל חטאם, אולם כשהעם לא הבין למה כועסים עליו ומה הוא עשה ממילא התוכחה נהפכה להיות מתקפה חסרת תועלת.
אך , יחד עם זאת, נראה כי חומרת העונש של משה מעט מפתיעה. מסופר שלאחר המעשה משה בילה ימים על גבי ימים בתפילות לקב"ה שימחל לו ויתיר לו להיכנס אל ארץ ישראל, ובכל זאת בקשותיו לא נענו. הסיבה לכך נעוצה בעובדה ש"הקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה" וממשה היו ציפיות גבוהות יותר מאדם רגיל. בתור מורה הדרך לעם ישראל למשך כל הדורות היה עליו לכבוש את כעסו ולגלות יותר סבלנות ורוך.

מה זה יכול ללמד אותנו ?

ההנחיה של ה' יתב' למשה דווקא לדבר אל הסלע מרמזת על החשיבות הגדולה שטמונה בכוחו של הדיבור. על פי הקבלה, כל הברואים מחולקים לקטגוריות הבאות: דומם, צומח, חי ומדבר. האדם, שנחשב לנזר הבריאה, מובדל משאר בעלי החיים ביכולתו לדבר – יש בו "רוח ממללא" (לפי תרגום אונקלוס). בעזרת הדיבור אנחנו מביעים את עצמנו ויוצרים קשרים עם בני אדם נוספים. בין חברים או בין בני זוג החשיבות של מיומנות ותרבות שיחה קולחת, חופשית ותדירה משמעותית ביותר לפיתוח הקשר הראשוני וכמובן לשימור והגדלת האהבה בהמשך המסע המשותף של החיים.

"חנוך לנער על פי דרכו" - על חינוך נכון יותר של ילדים :
המפרשים מצביעים על העובדה כי משה הכה בסלע ורצה להראות לעם ניסים, אולם הוא השתמש בטכניקה שכבר לא התאימה יותר לקהל שומעיו. כזכור, הדור שיצא ממצרים מת במדבר בארבעים השנה האחרונות וכעת עתיד היה להיכנס לא"י דור חדש בעל צרכים ומאפיינים רוחניים שונים. אותו הדור זקוק היה לפעולות טבעיות יותר כדיבור ולהסברים לוגיים ורגשיים בדמות שיחה והנחייה וכבר לא הזדקק לניסים ולאותות גדולים משמיים.

העובדה שמשה לא השכיל להבין כיצד יש לתקשר עם העם ונהג עימם בדרכים שהתאימו לדור הקודם מזכירה לנו שגם אנחנו פעמים רבות לא מבינים כיצד לגשת לבני אדם שונים ולמצוא את הדרך הייחודית והמפתח הספציפי אל הלב שלהם. 
שלמה המלך, החכם מכל אדם, אמר בבספר "משלי": "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".
מה פרוש הדברים ? על ההורים להבין כי אין ילד אחד דומה לאחיו או לחברו ואין דור שדומה לקודמו. אם ברצוננו לחנך ילד עלינו להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית והייחודית . הרב שלמה אבינר בספרו "חינוך באהבה" מלמד כי עניינו של החינוך הוא לעזור לילד לגלות את הכוחות הגלומים בטבעו ולא להכניס בו אישיות זרה לו או להטביע בו תכונות שאין לו. פעולות אלה נקראות אילוף והן מתאימות לבעלי חיים ולא לילדים.

בחינוך אנחנו לא מטביעים תכונות זרות, אלא עוזרים לילד לגלות מי הוא ומה הייחודיות והמסר שלו לעולם. מחנך טוב משכיל לתת לילד כלים לחשוף את הטבע שלו ולהביא את הפוטנציאל הגלום בו לידי מימוש. אנו מגיעים להורות מצוידים ברעיונות איזה ילד אנחנו רוצים שיהיה לנו - ממושמע, חרוץ, כריזמטי, מקובל בחברה וכו, ואנו כה עסוקים בציפייה להגשמת משאלותינו, עד כי איננו רואים בעין פקוחה את הילד שיש לנו. אנו מתעלמים מנטיותיו ורוצים שיהיה בדיוק כפי שהיינו אנחנו שואפים להיות. צריך לדעת ולהבין - הילד שלנו אינו אנחנו. כל אחד מאיתנו קיבל כלים אחרים והוא נדרש למסלול חיים שונה. אין מקום להשוואה ואין טעם בהשוואה. טעות היא להציב דגם מסוים של הצלחה ולשאוף להיות כמוהו. תפקידינו כהורים לשתול את הזרע באדמה טובה, להרעיף אהבה ללא גבול ותנאי ולתת לקב"ה לפעול דרך כוחות הנפש שכבר גנוזים בילד מיום היוולדו.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה