מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

שלוש שאלות על ספר יונה / הרב אלי פרידמן ראש ישיבת בני עקיבא נתניה

שלוש שאלות על ספר יונה / הרב אלי פרידמן ראש ישיבת בני עקיבא נתניה

שלוש שאלות על ספר יונה / הרב אלי פרידמן ראש ישיבת בני עקיבא נתניה

במאמר זה ננסה להעלות שלוש שאלות יסודיות העולות מתוך עיון בספר יונה, הנקרא בהפטרת מנחה של יום הכיפורים. שאלות אלו יובילו אותנו להבנה מעמיקה יותר של ספר יונה בפרט, ושל מהלך הימים שאנו נמצאים בהם בכלל.
השאלה הראשונה
בתחילת ספר יונה, כותב  רש"י[1] ש"יונה אמר: אברח לי הים , שאין השכינה שורה בחו"ל . אמר לו הקב"ה חייך שיש לי שלוחים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם. משל לעבד [של] כהן, שברח מן רבו ונכנס לבית הקברות . אמר לו רבו : יש לי עבדים כיוצא בך לשלוח אחריך ולהביאך משם".
עוד לפני שמשווים את המשל עם סיפור הנביא יונה שהוא הנמשל, נראה לכאורה שיש קושיה על המשל. וכי עבד בטלן שאינו רוצה לעבוד, נרדוף אחריו ונכריח אותו לעבוד? אולי עדיף להיפטר ממנו ובלבד שלא יזיק. ובמיוחד לגבי נביא , שהרי הנבואה היא זכות עצומה ומעלה ייחודית, ואם יונה לא רוצה לזכות להיות שליח ה', יכול היה הקב"ה לבחור בשליח אחר. מדוע "מתעקש" הקב"ה שדווקא יונה יהיה השליח, ולשם כך שולח שליחים להתרות בו ולהצילו על מנת שדווקא יונה יהיה הנביא שיציל את נינוה?
השאלה השניה
רש"י שם ממשיך ושואל: "ומה ראה יונה שלא רצה לילך אל נינוה ? אמר: העכו"ם קרובי תשובה הם , אם אומר להם ויעשו תשובה נמצאתי מחייב את ישראל שאין שומעים לדברי הנביאים".
הכינוי שבו מכונים העכו"ם : "קרובי תשובה", לקוח מתוך המדרש. לכאורה, ראוי היה, שאת ישראל יכנה  רש"י בשם ההפוך - "רחוקי תשובה". אך רש"י
 
 
מתאר את ישראל בתיאור חדש: "אינם שומעים לדברי הנביאים". יתכן ובכך מסביר רש"י מדוע הם אינם קרובי תשובה, לעומת הגויים הממושמעים. אולם
זו גופא השאלה: מדוע ממקד רש"י שהגורם העיקרי למצבם הרוחני של ישראל הוא בכך "שאינם שומעים לדברי הנביאים"? הרי ישראל באותו דור היו מוקפים בגורמים רבים אחרים, שמשכו אותם לעבוד עבודה זרה ושאר חטאים!
אין לומר שהגדרת ישראל כאינם שומעים לדברי הנביאים באה להסביר מדוע הקב"ה לא שולח את יונה לישראל, שהרי הקב"ה שולח נביאים רבים לישראל, ועוד שבסופו של דבר, נראה ששליחות יונה לנינוה היתה על מנת לעורר את ישראל.
נוסיף ונשאל: מדוע ישראל אינם רוצים לשמוע לדברי הנביאים? וכי לא האמינו באמיתותם של דברי הנביאים ? מדוע נרתעים היו מלשמוע לנביאים  הדוחפים ומפצירים בעם לעשות תשובה?
השאלה השלישית
 השאלה האחרונה היא על דברי הירושלמי[2]: "ואמר רבי יונה: יונה בן אמתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש. ללמדך שאין השכינה שורה אלא על לב שמח שנאמר: "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'."
נראה שהמדרש לומד שאין השכינה שורה אלא על לב שמח, מהפסוק המספר על אלישע הנביא, שהניגון  עורר את השמחה בליבו וע"י כך התאפשר לו לקבל את נבואתו. וכן פוסק הרמב"ם "שאין הנבואה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות אלא מתוך שמחה"[3]. אם כן, מה רצה המדרש  ללמד מכך שיונה היה מעולי רגלים ושרתה עליו השכינה דווקא בשמחת בית השואבה? עובדה זו לא הובאה בפסוקים, ועל כן עלינו לברר מדוע בכל זאת ראו
 
חז"ל חשיבות בידיעה ששמחת בית השואבה היא זו שהייתה הגורם שהביא את יונה לידי שמחה עליונה שמתוכה זכה לנבואה בכלל, ושהתאימה לנבואה
הקוראת לנינוה לחזור בתשובה בפרט?  יתכן ואם נעמיק בבירור שאלות אלו נגיע להבנת הנקודה המרכזית של הספר כולו.
מי שלא ראה שמחת בית השואבה – לא ראה שמחה מימיו
את תשובתנו נתחיל מהשאלה האחרונה, וראשית ננסה להבין מה היא שמחת בית השואבה. שמחת בית השואבה היא אחד מרגעי השיא של שאיבת רוח הקודש, שבכל מהלך חודש אלול וחגי תשרי. באלול אנו מתחילים לומר סליחות, לתקוע בשופר ומכינים עצמינו לקרוא כולם בשם ה'. בראש השנה אנו ממליכים את ה' בעולם ומתחננים "וידע כל פעול כי אתה פעלתו.....ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוקי ישראל מלך וכו'". ביום הכיפורים אנו מתדמים למלאכי השרת אשר בגדיהם לבן ואשר אינם זקוקים לאכילה ושתיה ושאר המערכות החומריות של הגוף, ומזדככים וממליכים את שם ה' עלינו בקריאת שמע של נעילה. משם אנו צוללים לעולם המעשה, בונים בית ארעי – סוכה , מתפללים על גשם ופרנסה , מצרפים איתנו את שבעים אומות העולם בכך שאנו מקריבים שבעים פרים. היכולת לצלול לעולם העשייה בלי להינזק היא תוצאה מההתעלות הרוחנית שאליה טיפסנו עד יום הכיפורים, שהשפעתה מקרינה על כל צדדי החיים עד הרובד החומרי ביותר. לכאורה הימים הנוראים וימי השמחה שאחריהם מביאים אותנו לפסגה שאין למעלה
ממנה, והשמחה אך טבעית היא, ונובעת מתחושת השלמת השליחות שעמדה בפני האדם. הגעה למטרה, ליעד הרוחני. מה אם כן המיוחד בשמחת בית השואבה, שמי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו?
הרב הראי"ה קוק זצ"ל מסביר[4] : עיקר המצווה מדאורייתא היא בניסוך המים על גבי המזבח, ואילו השאיבה היא רק אמצעי ושלב לקראת המצווה עצמה. אך שאיבת רוח הקודש והשמחה העצומה הייתה דווקא בזמן ההתעסקות באמצעי. ואומנם, בדרך כלל אדם שמח על כך שהוא זכה לעשות דבר שלם, אולם, לאחר ההקדמות הרבות בחודש וחצי שעברו על הישראלי המאמין, יכול הוא להגיע לשמחה מעצם ההכרה שהוא עושה את רצון ה', אע"פ שברגע זה
הוא עוסק רק באמצעי לקראת עיקר מעשה המצווה. ודאי שיש חשיבות גדולה יותר לקיום עיקר המצווה כגון ישיבה בסוכה, יותר מאשר לעיסוק בהכשר המצווה כגון בניית הסוכה, מכל מקום אם ההרגשה שאני מקיים את רצון ה'
קיימת רק כאשר נעשית המצווה ממש, יש בכך מעט חיסרון, שהרי בכל מעשה שאדם מצליח להשלים את רצונו, יש בו את הרגשת השלימות המביאה אותו לידי שמחה, גם אם המעשה שעלה בידיו לעשות היה מעשה חולין. וכך עלול להיות בזמן שמשלים מעשה מצווה, הוא שמח על כך שהוא עשה מעשה והתקיים חפצו ולא על שעשה את רצון ה'. כאשר עסוק האדם רק באמצעי, יותר ניכר בכך ששמחתו נובעת מעצם עשייתו את רצון ה' ולא מכך שהוא עשה והצליח. ועל כן בשמחת בית השואבה יש עליית מדריגה נוספת , שלא רק בזמן ששקוע בעצם עשיית המצוות הוא עדין חש את קרבת אלוקים כמו שיש בישיבה בסוכה, אלא אפילו אם מתעסק במשהו אמצעי שהוא רק שלב בדרך לעיקר הוא חש את שמחתו להיות עבד ה'.
מה בין יונה הנביא לשמחת בית השואבה?
עד כאן הסברנו את עניינה של שמחת בית השואבה, ומכאן נחזור ליונה הנביא וננסה להסביר מדוע את הנבואה להצלת נינוה הוא מקבל דווקא בזמן שמחת בית השואבה.
הקב"ה פועל להחזרת עם ישראל בתשובה, בשולחו את נביאיו לקרוא להם להתעורר ולהשתחרר מכבלי העבודה הזרה העוטפים אותם, אך אין ישראל מקשיבים לקריאה. על כן הקב"ה מחליט לעבור משלב הדיבורים לשלב העונשים והוא שולח את הגויים להיות מקל החובלים אשר יענישו את ישראל ויכריחו אותם להתעורר מעילפונם. יונה יודע שזהו התפקיד המיועד לנינוה להיות "אשור שבט אפי"[5], האמצעי המעניש, שיחזיר את עם ישראל בתשובה. על כן דוקא בשמחת בית השואבה, שבה שואבים רוח הקודש מההתעסקות באמצעי , אז מקבל יונה את הנבואה להציל את האמצעי שתפקידו לעורר את ישראל לתשובה בדרך הכואבת והקשה.
 
אך נביא זה הרוצה בטובת "הבנים" אע"פ שהם משחיתים[6], מעדיף לוותר על אמצעי נורא זה, שעתיד להחריב את הארץ ולהגלות את עשרת השבטים, ואין הוא רוצה להצילו. על כן בורח יונה מחוץ לארץ הנבואה, על מנת שלא יקבל את ההוראה להציל את נינוה. הסברה המוליכה אותו לצעד זה היא שעם ישראל
הוא העיקר ואילו נינוה היא רק האמצעי, ועליה להידחות מפני העיקר.  על כך עונה לו הקב"ה שמי שבחר בעם ישראל להיות העיקר הוא זה שבוחר באמצעי להיות האמצעי. חשיבותו של כל נברא, נובעת מכח בחירת ה' ולא מחשיבות התפקיד שאליו נבחר. כשם שהלב חשוב יותר מהיד או הרגל, אך זו אינה סיבה לוותר על היד שהיא רק אמצעי שתפקידו לעזור ללב.
בכך נענה על השאלה הראשונה. הקב"ה היה יכול לבחור בנביא אחר שילך להציל את נינוה אך יתכן ורצה לרמוז ליונה וכביכול לומר לו: בחרתי בך להיות האמצעי שיציל את האמצעי שיעורר את ישראל בתשובה . אך אפילו את האמצעי שמציל את האמצעי אין להחליף מאחר ונבחר ע"י ה'. על כן מוצא הקב"ה הרבה אמצעים, כגון: רוח הסערה, הדג והדגה שיכריחו את יונה האמצעי, ללכת להציל את נינוה. גם בסגנון הפסוקים נראה שיונה שם את הדגש על הדברים הגדולים . בכל הספר יש ארבעים ושמונה פסוקים, ובתוכם מוזכר שלוש עשרה פעמים המילה גדול בצורותיה השונות [7]אולם יונה, תמיד סובל מהדברים הקטנים. כאשר הקב"ה מצמיח לו קיקיון שנאכל ע"י התולעת הקטנה. וכן מובא במדרש[8] שבהיות יונה במעי הדג אין הוא סובל, אך כאשר הקב"ה מעבירו למעי הדגה אשר בתוכה שס"ה אלפי רבבות דגיגים קטנים שם פוקע כח הסבל של יונה .
גם אצל הנביא עמוס שהיה בדורו של יונה, רואים שהדור היה נגוע במחשבה שרק הדברים הגדולים הם החשובים והדברים הקטנים אינם נחשבים למאום.
 
 
 
הן כשהוא טוען כנגד "פרות הבשן" הגדולות "העושקות דלים הרוצצות אביונים"[9] קטנים. אומנם מעניין לראות שהנביא מתקיף את "פרות הבשן" - הן
הנשים השולחות את בעליהן לשדוד,  ולכאורה אין שליח לדבר עבירה והיה על הנביא לתקוף את מבצעי העבירה - הגברים. אלא שהעדיף הנביא להתקיף את  הנשים שהן המדרבנות לפשע ולא את הגברים שנחשבו רק כאמצעי. 
וכן בפרק א' שהנביא מתפלא כיצד ישראל שוכחים את הקב"ה שהשמיד מפניהם את אמורי האויב  הגדול "אשר כגובה ארזים גובהו[10]" ועונשם יבוא ע"י הדברים הקטנים – "הנה אנוכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר"[11]. הנביא לא אומר שהם יידרסו ע"י דבר כבד אלא ע"י עגלה שמליאה בעומרים שהם עצמם עשויים מהרבה דברים קטנים וקלי משקל. העובדה שהנביא  משתמש דווקא בדוגמאות שמדגישות את הגודל יכולות ללמד שעניין זה  היה מדובר באותו דור.
בכך אפשר לענות גם על השאלה השניה. "העכו"ם קרובי תשובה" דוקא משום שרשעים שרשעתם גלויה, וברור גם להם – כל זמן שעדין ניצוץ של מוסר אנושי קיים בליבם - שעליהם לשנות את דרכם[12]. על כן כשיבוא נביא ויזהירם שסופם קרב ישובו בתשובה כלשהיא , אך לא מתוך רצון לעשות את רצון ה' אלא מתוך פחד על עצמם. אולם עם ישראל גם בעת שהם שקועים בחטא עדין הנשמה האלוקית מפעמת בקרבם, ואורה "מסתיר" את החושך הגדול בו הם שרויים. על כן גם אם יבוא נביא ויזהירם, אין שומעים לדברי הנביאים, הרי הוא רק אמצעי להביא את דבר ה' ואילו הם מרגישים את האמונה באופן ישיר[13]. על כן ממקד רש"י את הנקודה שגרמה לישראל לא לשוב בתשובה בכך שלא רצו לשמוע לדברי הנביאים, ולא אמר שהם רחוקי תשובה. אך עצם זה שהגויים
 
חוזרים בתשובה גם אם  חלקית ועקומה ואילו ישראל אינם חוזרים, מהווה הדבר קטרוג חמור על ישראל , ומכך ברח יונה התובע את כבוד הבן. 
רעיון זה יכול לענות על שאלה נוספת בקשר לנבואתו של יונה. בספר מלכים ב'[14] נאמר, שירבעם בן יואש מלך ארבעים ואחת שנה על ישראל כשהוא חוטא ומחטיא את ישראל, "ויעש הרע בעיני ה' לא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט אשר החטיא את ישראל". לאחר תיאור זה קשה מאד להבין, מדוע הוא זה
שזוכה להחזיר את ארץ ישראל לשליטה ישראלית, וכך נאמר בפסוק הבא. "הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה". וקושי על גבי קושי הוא סיום פסוק זה: "כדבר ה' אלקי ישראל אשר דיבר ביד עבדו יונה בן אמיתי הנביא אשר מגת החפר". ואמרו חז"ל שנבואה זו לא נכתבה[15], שהרי לא מצאנו בספר יונה שום מילה על ירבעם. אך לפי ההסבר הנ"ל אולי אפשר לומר, שמכיוון שהרעיון המרכזי בספר יונה בא ללמדנו את החשיבות שיש באמצעי, שאין לזלזל בו אף אם הוא נראה לנו כאמצעי רע. אם נינוה שהחריבה את ישראל יש לה מקום, עד שהקב"ה שולח נביא על מנת להצילה, קל וחומר שירבעם עם כל רשעותו הוא עדיף עשרת מונים על נינוה , שהרי הוא בנה את ישראל . וזה הוא המשך המדויק בפסוקים:" כי ראה ה' את עני ישראל מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל. ולא דבר ה' למחות את שם ישראל מתחת השמים ויושיעם ביד ירבעם ביד יואש:" כלומר שכשמצבו של עם ישראל קשה ביותר ואין מי שינהיג את העם להוציאו ממשבר, שולח הקב"ה עזרתו אפילו בידי מלך רשע שיושיע את עמו וירחיב את גבולו ולא ימחה שם ישראל חלילה. אין ספק שהיו מאנשי התורה בישראל שבראותם את רשעותו של ירבעם, לא יכלו לקבל שהמעשה הוא ברצון ה', שהרי העושה רשעותו גלויה. על כן הדגיש ירמיהו -כותב ספר מלכים- שיונה הוא עבד ה', נביא בן נביא שדבריו הם אמת וצדק שכבר כמאה שנים לפני ירבעם חיזק את חשיבות האמצעי, אף אם אינו מושלם ואף פחות מכך.
 
 
מדוע קוראים את ספר יונה בעיצומו של יוה"כ?
יתכן וזו סיבה נוספת לקרוא את ספר יונה לקראת סופו של יום הכיפורים. בקריאה  זו אנו רומזים ומבקשים שאף אם מצד מעשינו אין אנו ראויים למחילה שאין תשובתנו שלימה, מכל מקום אנו בניך בני בחונך ובנו בחרת להיות האמצעי לפרסם שמך בעולם. הפוך נא לנו את "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם" ל"אז יאמרו בגויים הגדיל ה' לעשות עימנו". ואף אם אין אנו ראויים,  מה תעשה לשמך הגדול שהרי אנו האמצעי לקדש שמך וכשאין עם ישראל בארצו הרי זהו חילול ה' הגדול ביותר שהן "עם ה' אלו ומארצו יצאו".
לימוד חשוב לדור הגאולה שלנו
ונסיים בדברי הרב אליעזר יהודה ולדנברג זצ"ל בספרו "ציץ אליעזר" על ירבעם בן יואש שלמרות רשעותו נבחר להיות האמצעי להשיב את גבול ישראל[16]: "הרי הדברים מפורשים בדברי נביאי האמת והצדק כחלום ושברו בצדו, על פליאת המחזה לעזרת ישראל מיד צר באמצעות רשע עד להשחית בטעמו ובנימוקו. וידוע שכל מה שנקבע בכתבי הקודש אפילו בתורת ספור, לא נכתב ח"ו לשם ספור בלבד, אלא לשם נבואה ולימוד לדורות...ומימלא גם הנ"ל נקבע לשם כך לשמש לנו מגדל אור ואספקלריא מאירה לכל התרחשות בהמשך הדורות. ואם כן מי יערוב לנו ומי יתקע לכף ידינו, שאנו בזמנינו לא היינו אחר ההשמדה הגדולה של צורר האנושיות היטלר ימ"ש ג"כ בבחינת של מרה מאד ואפס עצור ואפס עזוב ואין עוזר לישראל, על כל פנים לא פחות מאז? ....לכן בהיותנו זקוקים מיד כאוויר לנשימה למדינה עצמאית על קרקע מוצק לנו כארצנו עזר לנו ה' ברחמיו הגדולים בידי שאחזו כל הזמן בהגה ההנהגה הלאומית והיו מוכנים ומוכשרים לכך בלא להביט על הדבר הזה שנראה שרובם אינם שומרי תורה ומצוות, ובהדי כבשי דרחמנא למה לך?"


[1] רש"י פרק א' פסוק ב'
[2] ירושלמי סוכה פרק א' הלכה א'.
[3] רמב"ם ספר מדע הלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ד'.
[4] מובא בספר מועדי הראי"ה של הרב נריה זצ"ל, עמ' קי'.
[5] ישעיהו י', ה'.
[6] ע"פ הפסוק בישעיהו א', ד', וכדרשת הגמרא בקידושין לו.
 [7] העיר הגדולה ,רוח גדולה, סער גדול,יראה גדולה,דג גדול וכו'.
[8] ילקוט שמעוני סימן תק"נ.
[9] עמוס פרק ד' פסוק א'.
[10] עמוס פרק ב' פסוק ט'.
[11] שם פסוק י"ג.
[12] וכך נאמר כהסבר לגמרא בבא קמא דף ס' : "שכלבים משחקים – אליהו הנביא בעיר" וזאת מכיוון שדוקא הכלבים שהם חומריים וחשוכים הם מרגישים כל ניצוץ של גאולה , אך בני אדם שבכל מצב מעט אור אלוקי חל עליהם בכל שעה לא ירגישו בניצוץ המתווסף כשמשיח בעיר. כמשל גפרור שמדליקים אותו באור יום לא יורגש אך אם ידליקו אותו בחדר חשוך שם יורגש עד מאד.
[13] בדומה לדברי קורח ועדתו, שאמרו "כי כל העדה כולם קדושים" - שהרי כל ישראל עמדו בזמן מתן תורה – "ומדוע תתנשאו על קהל ה'"
[14] פרק י"ד פסוק כ"ג
[15] עיין רד"ק ומצודות דוד שם.
[16] שו"ת ציץ אליעזר חלק ז' סימן מ"ח עמוד רכ"ו.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • תצליחו לפתור את החידות?

    תצליחו לפתור את החידות?

    חידות הקיץ שלנו חוזרות! בכל שבוע תעלה חידת וידאו. פתרו את החידה השבועית ואולי תזכו בפרסים שווים! >>>
    המשך לקריאה
  • ברכות לתא”ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    ברכות לתא"ל עופר וינטר בוגר הפנימיה הצבאית בני עקיבא אור עציון, מפקד אוגדת האש החדש

    אחרי שקידומו עוכב במשך כמעט ארבע שנים תחת גדי איזנקוט, מגיע אביב כוכבי ומחזיר את תא"ל עופר וינטר לפיקוד בשטח.
    המשך לקריאה
  • כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא”ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    כאן גרים בכיף: תלמידי ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה הפיקו חתונה לזוג גרים

    אחרי שנים בהם תלמידי הישיבה מתנדבים ומשתתפים בחתונות שונות כ"משמחים" והתוודעו לזוגות שמתחתנים בלי הרבה חברים ומשפחה, החליטו התלמידים להירתם ולפנות למכון מאיר לאיתור זוג שישמח לסיוע בהפקת חתונה, בארגון חתונה באווירה שמחה.
    המשך לקריאה