מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

שמחת יום טוב ביום הכיפורים / הרב אברהם לאוב ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

שמחת יום טוב ביום הכיפורים / הרב אברהם לאוב ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

שמחת יום טוב ביום הכיפורים / הרב אברהם לאוב ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

המשנה בתענית מתארת את השמחה היתירה שחגגו בנות ירושלים בכרמים בחמישה עשר באב וביום הכיפורים. ימים שבהם הבנות יוצאות ומציגות עצמן לשידוכים.

תענית ד ח

אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל. וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, וִיהַלְלוּהָ בַּשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:

 

התלמודים התלבטו בקשר לסיבת השמחה בט"ו באב, אך לעומת זאת התייחסו לשמחה היתירה ביום הכיפורים כדבר המובן מאליו, הן הבבלי תענית ל ע"ב והן הירושלמי תענית ה:יא, סט ע"ג, קובעים שביום זה זכו ישראל במחילה, סליחה וכפרה.

בזמן שבית המקדש היה קיים בשעה שעם ישראל היו רואים את חוט השני נהפך לבן, שמחה הייתה פורצת והיו עושים יו"ט לכהן הגדול בצאתו מהקודש.

יום שמחה שהקב"ה קבל את תשובת עם ישראל וסלח על חטא העגל. כי ביום זה ניתנו הלוחות האחרונות[1], לוחות שנשארו לתמיד בעם ישראל. וכדברי הבבלי בבא קמא דף נד ע"ב:

 "שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב[2]? ... אלא כך אמר לי שמואל בר נחום אחי אמו של רב אחא ברבי חנינא, ואמרי לה אבי אמו של רב אחי ברבי חנינא: הואיל וסופן להשתבר. וכי סופן להשתבר מאי הוי? אמר רב אשי: חס ושלום, פסקה טובה מישראל".  

נאמר "טוב" רק בדברות האחרונות לאחר שבירת הלוחות כדי שהטובה לא תפסק לעולם.

 

אין ספק, שלפי פשט המשנה, כך נהגו בנות ישראל במחולות ביום הכיפורים מימים ימימה, והוכחה ממקור קדום למשנה, ביום ששבט בנימין הותר לבוא בקהל, ספר שופטים כא יט.

 

וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה:

הרד"ק מפרש על האתר שהימים שבהם בנות שילה היו יוצאות במחולות לכרמים היה גם ביום הכיפורים וז"ל:

 "והנראה בעיני, כי החג היה בשילה מימי' ימימה, ופירושו משנה לשנה, ואמר בו התרגום מזמן לזמן ממועד למועד, ואפשר כי מפסח לפסח היה זה או מסכות לסכות שהיה זמן שמחה, או ביום הכיפורים שהיו בנות ישראל יוצאות וחלות בכרמים, כדברי רז"ל".

 

התרגום[3] לפסוק "דרכי ציון אבלות", איכה א ד, קובע שבנות ישראל סופדות על שפסקו לצאת בחמישה עשר באב וביום הכיפורים שהוא בעשרה בתשרי. המתרגם קיבל בפשטות שהמחולות נהגו ביום הכיפורים, אלא שהוא חשב שמחולות אלה בטלו אחרי החורבן. בשם רב שרירא ורב האי, מובא מסורת שביום הכיפורים היתה אמנם שמחה גדולה אך הביטוי השמחה במחולות היה בט"ו באב בלבד.[4]

גם אם אנו מקבלים את קיום הריקודים ביום הכיפורים כעובדה היסטורית עדיין קשה להבין מדוע הונהגו ריקודים אלה.  וגם אם אומרים אנו שיש מצות שמחת יו"ט בר"ה ויום הכיפורים, ברור שהשמחה בהן אינה באותה דרגה של שמחה כמו ברגלים, שהרי ר"ה ויוה"כ הן ימי דין, "שספרי חיים ומתים פתוחים לפניו", ואין אומרים בהן שירה. ולפיכך אינו מובן מדוע המשנה אומרת שלא היו ימים טובים כיוה"כ, ויתרה מזאת, הואיל ויום הכיפורים הוא יום דין, יש להקשות על המנהג הקדום של בנות ירושלים לחולל בכרמים דווקא ביום זה, ולשמחה מה זו עושה ביום הדין.

דומני שהשמחה היתירה שאנו מוצאים בתיאור המשנה ביום הכיפורים, מקורותיה בחנוכת בית המקדש הראשון. בית המקדש הראשון נחנך בחודש תשרי:

 

מלכים א ח, סה - סו

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה'  לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

 

בתיאור חנוכת המקדש בימי שלמה, בספר דברי הימים, מסופר שלא עשו ישראל את יום הכפורים, לפי ששבעה ימים לפני סוכות כל יום עשו שמחה ומשתה. הרי שבעת הימים של שמחת חנוכת הבית כללו בתוכם גם את יום הכפורים ועשו את כולם ימי שמחה.

 

דברי הימים ב ז ח - י

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרָיִם:

וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים:

וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

 

מפרש הרד"ק על האתר פסוק ט, וז"ל:

"כי חנכת המזבח עשו שבעת ימים - ארז"ל שאכלו ביום הכפורים כי שבעת ימים קודם חג הסכות יום הכפורים בכללם, והחנכה היתה שמחה בזבחי שלמים במאכל ובמשתה ולא נחשב להם לעון שיצאת בת קול ואמרה כולכם מזומנים לחיי עולם הבא".

דברי הרד"ק מסתמכים על מקורות חז"ל קדומים, בראשית רבה לה ג, וז"ל:

"א"ר לוי כתיב (שם) כי חנוכת המזבח עשו שבעת ימים והחג שבעת ימים ואין לך ז' לפני החג שאין בהן שבת ויוהכ"פ ואותן ז' ימים היו ישראל אוכלים ושותים ושמחים ומדליקין נרות ובסוף חזרו ונצטערו על הדבר אמרו תאמר שיש בידינו עון שחללנו שבת ולא התענינו ביום הכפורים וכדי לפייסן שרצה הקב"ה מעשיהם יצתה בת קול ואמרה להן כולכם מבני העוה"ב".

 

במקביל ישנה מסורת דומה, בבבלי מועד קטן, שבשנת חנוכת המקדש הראשון לא צמו ביום הכפורים ועשו בו משתה ושמחה:

 

מועד קטן ט ע"ב

"אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן אותה שנה לא עשו ישראל את יום הכפורים והיו דואגים ואומרים שמא נתחייבו שונאיהן של ישראל כלייה יצתה בת קול ואמרה להם כולכם מזומנין לחיי העולם הבא מאי דרוש אמרו קל וחומר ומה משכן שאין קדושתו קדושת עולם וקרבן יחיד דוחה שבת דאיסור סקילה מקדש דקדושתו קדושת עולם וקרבן צבור ויום הכפורים דענוש כרת לא כל שכן".

 

על ידי לימוד ק"ו מצאו ישראל היתר לאכול ביום הכיפורים, למרות שעברו על איסור כרת. המשכן שאין בו קדושת עולמים, ובכל זאת בשמחת חנוכתו הקריבו קרבן יחיד של הנשיא, אשר דוחה שבת שיש בו איסור סקילה. המקדש שיש בו קדושת עולמים, וקרבנות שהקריבו בו בחנוכת המקדש של ציבור היה,  ודאי שידחה את  יום הכיפורים שעונשו כרת.

למרות זאת חששם לא פג, שמא לימודם מק"ו אינו נכון, כי עדין מהיכן מצאו להם היתר לעבור על איסור כרת ביום הכיפורים ולאכול ולשתות, עד שנענו מהשמים "כולכם מזומנין לחיי העולם הבא".

סדר עבודת יום הכיפורים, כפרת המקדש וטהרתו, המתואר במקרא בפירוט רב, ויקרא טז, דומה בפרטים מסוימים[5] לעבודת היום השמיני למילואים, ויקרא ט, יום שבו חנכו את המשכן. התורה מחלקת את הקרבנות לשתי קבוצות: קרבן הכהנים וקרבן העם. קרבן הכהנים הן בסדר העבודה ביום הכיפורים והן ביום השמיני למילואים כלל פר חטאת ואיל לעולה. ואילו קרבן העם ביום הכיפורים כלל שני שעירים לחטאת ואיל לעולה ואילו בחנוכת המשכן שעיר עיזים לחטאת ועגל וכבש לעולה.

בנית המשכן וחנוכו על ידי הקרבת  העגל בא להורות שהקב"ה כיפר[6] לעם ישראל על חטא העגל וחידוש הברית בין הקב"ה לעם ישראל.

 

עבודת הכוהן הגדול, טהרת המקדש וכפרת העם, המהווה מוקד מרכזי בעבודת ה' ביום הכיפורים היא למעשה חנוכו מחדש של בית המקדש מידי שנה ושנה. המסמל את חידוש הברית בין הקב"ה לישראל. לכן עבודת היום ביום הכיפורים, כל הוידויים, ההגרלה של שני השעירים, זריקת הדמים בפנים והקטרת קטורת בקודש הקדשים וכו' נעשה בבגדי לבן ולא בבגדי זהב.

 

לאור דברינו, מובנים דברי הראשונים[7] בפירושם את דרשתו של   התנא בסוף מסכת תענית לפסוק שיר השירים ג יא: "צאינה וראינה בנות ירושלים ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו". "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה", הקב"ה שהשלום לו, "בעטרה שעטרה לו אמו", כנסת ישראל, "ביום חתונתו וביום שמחת לבו", מתן תורה, ביום הכיפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות, והוא יום חתונתו של הקב"ה עם כנסת ישראל, "וביום שמחת לבו", בניין בית המקדש שנתחנך ביום הכיפורים בימי שלמה.

שני ארועים מרכזיים חלו ביום הכיפורים: האחד  בניית המקדש וחנוכו בימי שלמה,  ארוע שנחוג כיום חג, והשני יום קבלת הלוחות האחרונות, עם סליחה וכפרה על חטא העגל. מהותו של יום הכיפורים הוא חידוש הברית שנכרתה בין הקב"ה לכנסת ישראל בהדגשה שקשר זה לא יפסק לעולם, בקבלת לוחות האחרונות.

המשנה בסוף תענית:  "לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב ויום הכיפורים", מדגישה את הצביון  של שמחת חג ולאו דוקא את אוירת אימת הדין, ומרמזת על  תקופתו של שלמה שאנו יודעים שנחוג בשתיה ובאכילה בהוראת שעה.

יום הכיפורים לבש אופי כפול, מצד אחד הוא יום של חרדה לגמר הדין אך מצד שני הוא גם יום של שמחה, בו מובטחת הכפרה, ביום זה מובטח לבני ישראל שהקב"ה יקבל את עתירותיהם ויזכם בדין.

 

 

וכסמך לדברינו, מצינו גם אצל חלק מפוסקי ההלכה[8] אשר התייחסו ליום הכיפורים  כיום טוב של שמחה ובודאי לא של צער ואבל. וכן בעל השאילתות לרב אחא משבחא, פוסק גבי הפסקת האבלות שחל ערב ראש השנה ויום כיפור,  וז"ל:

שאילתא טו

הני [= ראש השנה ויום הכיפורים] כיוון שאית בהו שמחה, כרגלים ומפסיקין [=לאבילות].

 

וכן כותב ריבנו יהונתן מלוניל[9] בפירושו על הרי"ף בסוף פרק בכל מערבין, עירובין, וז"ל: " בשמחת יו"ט של ר"ה ויוה"כ". [10]

 

את הביטוי שמחת יום טוב ביום הכיפורים, הרחיב המהר"ם מרוטנברג למישור ההלכתי מעשי. ופסק חולה שאוכל ביום הכיפורים צריך לומר "יעלה ויבא" בברכת המזון.

 

שו"ת מהר"ם, סימן עא

וחולה שיש בו סכנה ואוכל ביוה"כ, אומר מעין המאורע בבהמ"ז, ודבר פשוט [הוא], כיון דבהיתר נאכל, ואדרבא, מצוה הוא עביד, הוי לדידה יוה"כ כמו לדידן שאר ימים טובים.

 

  למרות שביום הכיפורים אנו מצווים בחמשת העינויים, שהם כנגד חמשה עינויים האמורים בתורה בהקשר ליום הכיפורים. לכאורה היינו מצפים שצביונו של היום יהיה בצער ובאבל. למדנו שמהותו של יום הוא דווקא בשמחת יום טוב, שמקורו בחנוכת המקדש הראשון בימי שלמה וקבלת הלוחות האחרונות ששניהם חלים ביום הכיפורים.



[1] עיין רש"י, תענית ל ע"ב,  בד"ה שניתנו בו לוחות אחרונות, המחשב בצורה מפורטת את חישוב הזמן.

[2] בדברות הראשונות נאמר במצות כיבוד אב "למען יאריכון ימיך", ובדברות אחרונות נאמר "למען ייטב לך והארכת ימים", לשון טובה נאמרה רק בדברות האחרונות.

[3] צוטט על ידי תבורי, מועדי ישראל בתקופת המשנה והתלמוד, עמ' 299.

[4] מדרש אלציאני, מועתק באהל דוד של ששון, ח"א, עמ' 57 59, צוטט על ידי אלבק, משנה, מועד, עמ' 497.

[5] רמב"ן, ויקרא ט ב - ג.

[6] רש"י, ויקרא ט ב.

[7] רש"י ור"ע מברטנורא בפירושם על המשנה בסוף תענית.

[8] יראים סימן רכז, סבור שאין מצוות שמחה ביום הכיפורים משום שאין בו אכילה ושמחת חג היא בבשר ויין.

[9] ר' יונתן היה תלמידו של הראב"ד וראש חכמי לוניל. כתב פירוש לספר ההלכות של הרי"ף.

[10] חיים  נבון, עינוי יום הכיפורים ומשמעותו, "ביום צום כיפור יחתמון" בהוצאת מכללת הרצוג, דייק מדברי הרמב"ם הלכות חנוכה פ"ג ה"ו, שביום הכיפורים אין בו "שמחה יתירה" אבל יש בו שמחה מתונה ומאופקת.

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ”ל

    פנימייה חדשה על שם הרב מרדכי אליהו זצ"ל

    אולפנית בני עקיבא מירון חנכה פנימייה חדשה. במעמד חנוכת הפנימייה, על שמו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל, השתתף בנו הרב שמאל אליהו.
    המשך לקריאה
  • מהפכה של שמחה בבית החולים ”סורוקה”

    מהפכה של שמחה בבית החולים "סורוקה"

    תלמידים בישיבת בני עקיבא "אהל שלמה" בבאר שבע משתתפים בפרויקט "מהפכה של שמחה" בבית החולים
    המשך לקריאה
  • ערב התעוררות באולפנת בנ”ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    ערב התעוררות באולפנת בנ"ע מודיעין: ''תנופה עצומה''

    מאות בנות האולפנה נהנו מהופעתם של חנן בן ארי ומשה נריה כורסיה, אשר סחפו את הקהל לאווירת ימי התשובה בהופעה מיוחדת במינה.
    המשך לקריאה