תלמידים מספרים על רבם - דובי טל / בעוז ובענווה

אי אפשר לשכוח את דרכו החינוכית בישיבה עצמה והשפעתו העצומה על נפשות הצעירים הבאים בשעריה.  החיבוק האבהי של הרב עם שאלותיו הישירות והאישיות:  מה שלומך? האם דיברת עם הבית,  או כתבת גלויה? כמה שעות ישנת הלילה? מה מציק לך? מדוע נפלו פניך? אלו מקצת משאלות שהיינו רגילים אליהן . חיבוק כזה או שאלה לוו בשם האישי שנתנו אביו ואמו של הנער ומאוד השתדל לא להשתמש בכינויים.  למי ששם משפחתו היה לועזי הציע שם עברי במקומו,  ורבים התלמידים שנושאים את שם המשפחה שנתן להם הרב נריה.

אני זוכר את נוכחותו בתפילות בישיבה,  כיצד כל כולו מחובר לעולמות עליונים , ושלווה נסוכה על פניו.  המנגינות שהרב נריה הכניס בתפילות מלוות אותנו עד היום.  בבתי-כנסת רבים בעולם שרים את מנגינות הרב נריה בתפילות מבלי לדעת שהוא המקור,  והמפורסמת שבהן היא "לכה דודי" בלילות שבת.

מנגינות ושירים חוברו ע"י הרב נריה לאירועים שונים,  בבני עקיבא גדלנו על שיריו,  שירים המכילים את כל האידיאולוגיה שלנו כיד אחים,  על רוכסי הר,  מאהלי תורה,  תורה ועבודה, הוי אחים נריע,  נלינה בכפרים,  קומה נוער,  הוי עם בוטח ועוד.

הפתיחות בישיבה בכפר הרא"ה היתה מדיניות אצל הרב נריה,  אמון מלא בתלמידים, וגישה,  לפיה הישיבה של התלמידים,  ועל כן אין לכפות עליהם משמעת קשה.

לרב נריה היה חדר בישיבה ותמיד הקפיד שהדלת תהיה פתוחה,  קיבל בסבר פנים יפות כל אחד והיתה לו סבלנות לכולנו.

כאשר "זרקו" תלמיד מהישיבה ובאו חבריו להתחנן ולעמוד על נפשו,  לא תמיד שכנעו את הרב , אך כאשר תלמיד אמר לרב כי הוא אחראי שה"זרוק" יהיה בסדר - מיד קיבלו בחזרה.

צניעות הליכותיו - מעולם לא היה לו נהג ורכב,  הביתה היה יורד ברגל,  בחום ובקור.  בחדר האוכל ישב ואכל בשולחן אחד איתנו והרבה פעמים את מה שהשארנו או זרקנו הוא ניקה ואכל - לא זורקים ומשחיתים אוכל.

שמחתו לכל שמועה טובה,  ולהבדיל - עצבונו וכאבו כאשר התבשר בשורה מרה,  היו תגובות נוגעות ללב.  הרגשת שמחה מכל הלב,  כמו כאב מכל הלב.  ה"יזכור" שערך בישיבה לתלמידי הישיבה ביום-הכיפורים ובשבועות היה אירוע קשה מאוד.  בכיו שאינו עצור על כל שם ושם,  חיבר אותך לנופל,  אפילו אם לא הכרת אותו.

כאשר אני מציג את עצמי בפורומים שונים ולמטרות שונות,  אני רגיל לומר: "שמי דובי טל בוגר ישיבת בני עקיבא בכפר הראייה,  בן לבוגר הישיבה ואב לבוגר הישיבה".  בכך אני מתמצת את כל מה שחונכתי עליו ואת תמצית מעשי מאז ועד היום,  שעיקרם חיבור לתורה לעם ולארץ בכל היקף העשייה שלי.

יודע אני,  שאין בכל המילים שכתבתי כאן,  להביע ולו במעט את גודלו ואת גודל השפעתו של הרב נריה עלי ועל הדור כולו והדורות הבאים,  אך אם הצלחתי להבהיר נקודה נוספת או פן נוסף מגדולתו של האיש משה - והיה זה שכרי.

נמשיך ללכת לאורו ובדרכו,  ומעשינו יהיו כרצונו וכמעשיו.

מי שגדל בישיבת בנ"ע בכפר הרא"ה,  על כל מה שהזכרתי לעיל,  נעשה בתוך הישיבה ומתוכה,  אינו יכול להתעלם מכך וההשפעה על כיווני מחשבתו ודרכו בעתיד בהכרח מושפעים מפעולות רחבות-היקף אלו.

אסיים במילים מתוך שיר שכתב הרב נריה זצ"ל לוועידת בני עקיבא - העוז והענווה:

"בעוז קדימה בני עקיבא
בענווה יחדיו נצעד

בעוז קדימה בני עקיבא

רגלנו לא תמעד"