תלמידים מספרים על רבם - קטעים מ"יומן נעורים" מאת א. בנימין

האחריות של "דור בא"

מוצאי שבת תשובה, תש"ד                                                                                                            

שירה נלהבת...

בשיחה עם הרב נריה על הדשא,  אמר : כאשר דור הולך ודור אחר בא במקומו,  קיימת בו הרגשה כי לא יכול למלא את מקום הדור ההולך.  הרגשה זו,  אפשר שהיא בריאה,  ואפשר שאינה כך.  אם מדרבנת היא ומחייבת במאמצים - בריאה היא;  אם מרפה היא הידים ופוטרת ממאמצים - אינה בריאה.

כאשר מליונים מאחינו אבדו לנו,  ואנו הקומץ חייבים למלא את מקומם,  עלינו להכון למאמצים רבים.

אחר השיחה פרץ רקוד עז,  אחרי כן עלינו לתפלת מעריב.

הרושם של שיחות ליל-שבת ומוצאי-שבת

כסלו,  תש"ד

מכל הפעולות המתרחשות בישיבה במשך השבוע,  עושים עלינו רושם רב,  במיוחד שיחות השבת של הרב נריה,  בליל השבת ובמוצ"ש.

שיחת ליל השבת - בין קבלת שבת למעריב - כאשר כולנו מסובים לשולחנות,  בלבן החולצות משרה אוירה חגיגית ומורמת , והדברים הנשמעים אז,  קולעים ללב,  ומחוללים מהפכה בנפש.  במוצאי-השבת,  באפלולית בין השמשות,  קיימת אוירה של סוד וגעגועים, השירה חרישית וקוסמת,  ואז,  בהשתרר פתאום הדממה,  נשמעים הדברים,  כאילו עולים מעולם אחר,  כובשים ומשכנעים.  בשבת זו,  פר' ויצא אמר הרב נריה בשיחת ליל השבת: יעקב היה מהלך על מקלו בלבד - אבל היה מלך.  עובר הוא בבית לבן את כל מדורי הסבל, בחמסין הלוהט,  שוכב הוא באהל,  לידו צפחת-מים,  והוא גומע טיפין טיפין להשיב את נפשו . ובחורף הקר מתכרבל לו יעקב המלך בשמיכת-הרועים הדקה שלו,  אי-שם במדבר באחד האהלים.  אולם עם כל ענותו ושפלותו הרצוניים,  נשאר הוא עליון בנפשו פנימה.

בשביל לחיות חיים כאלה,  דרושה הכנה והכשרה רבה.  מן "ויצא יעקב" עד "ויבא תרנה", ישנו מרחק של ארבע-עשרה שנה , והן,  ארבע-עשרה שנה שלמד בישיבת-שם-ועבר,  וכפי שהגאון הנצי"ב מוולוז'ין מכנה אותן,  הן השנים המיוחסות ביותר של יעקב אבינו.

על אחת כמה וכמה שאנחנו בטרם צאתנו לחיים,  צריכים הכנה רבה.  בשביל שיוכל אדם לומר": עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי",  דרושות יותר משלש שנות למוד בישיבה.

יעקב,  אבי האומה, ל מד והכין את עצמו , ארבע עשרה שנה,  בשביל חיים של עשרים שנה. ומשום כך זכה לחזור שלם לביתו בגופו,  בממונו ובתורתו,  ולא שכח מתלמודו בבית לבן. זו דרכו של יעקב מ"ויצא יעקב" עד "וילך חרנה" ועד "ויבא יעקב שלם". זו צריכה לשמש גם סמל לדרכנו אנו.

משטר דמוקרטי בישיבה

שבט תש"ד

שגור בפי כל,  לדבר על משטר דמוקרטי,  ויותר מכך,  כעל משטר בו קיים יחס חברתי בין מדריכים וחברים,  וגשרים בין הגדול,  המורה והמחנך,  לבין הצעיר ממנו והמקבל תורה מפיו.

בכנוס פעילי בני-עקיבא שהתקיים בישיבה,  נשאלה שאלה בדבר מרות ומרדנות בישיבה, וצדק הרב נריה באמרו:  משטר הישיבה בנוי על יסודות כאלו,  שלא תתכן כלל אצלנו לא מרות ולא מרדנות . בישיבה חש כל אחד את עול הישיבה , ונושא אותה ממש על גבו.