מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

תפילה אישית או נוסח קבוע?/הרב משה ויצמן ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

תפילה אישית או נוסח קבוע?/הרב משה ויצמן ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

תפילה אישית או נוסח קבוע?/הרב משה ויצמן ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

הרב קוק בעולת ראי"ה מתאר את הדבקות של הנשמה בקב"ה המתבטאת בתפילה[1]:

הנשמה היא תמיד מתפללת. היא עפה ומתרפקת על דודה בלא שום הפסק כלל, אלא שבשעת התפילה המעשית הרי התפילה הנשמתית התדירה מתגלה בפועל.

הנשמה, חלק אלוה ממעל שבאדם, יש לה געגוע תמידי ליוצרה. הגעגוע הזה, הדבקות התמידית הזו, היא התפילה המתמדת. בתפילה שאנו אומרים בפינו, הרי שאנו מגלים בפועל את מה שמתרחש כל הזמן בנשמתנו.

הדבקות האלוקית הנצרכת בתפילה, והמתגלת בתפילה, מעצימה עוד יותר שאלה יסודית בנושא התפילה. מדוע ישנו נוסח קבוע למילות התפילה, והתפילה איננה דיבור ישיר, ופרטי, מהלב של המתפלל אל בוראו? אם דבקות אלוקית היא המטרה, דיבור אישי של האדם אולי יכול ליצור חוויה של דביקות, מתוך הרלוונטיות של נושא התפילה ומתוך המקום שבו המתפלל נמצא. אם כן, מדוע קבעו חכמינו ז"ל נוסח קבוע למילות התפילה?

לפני שאנשי כנסת הגדולה תקנו את נוסח הברכות, כל אדם היה מתפלל בלשונו ומתחנן על ענייניו. וכך כותב הרמב"ם בהלכותיו[2]:

אם היה רגיל מרבה בתחנה ובקשה ואם היה ערל שפתים מדבר כפי יכלתו ובכל עת שירצה, וכן מנין התפלות כל אחד כפי יכלתו, יש מתפלל פעם אחת ביום, ויש מתפללין פעמים הרבה, והכל יהיו מתפללין נכח המקדש בכל מקום שיהיה, וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא.

עד עזרא לא היה נוסח קבוע לתפילה אלא כל אחד מתפלל בלשונו וכענייניו, אולם בחורבן בית המקדש הראשון השתנו הדברים, עד שהוצרך עזרא ובית דינו לתקן נוסח קבוע לתפילה. וכך ממשיך הרמב"ם ומתאר[3]:

כיון שגלו ישראל בימי נבוכדנצר הרשע נתערבו בפרס ויון ושאר האומות ונולדו להם בנים בארצות הגוים ואותן הבנים נתבלבלו שפתם והיתה שפת כל אחד ואחד מעורבת מלשונות הרבה וכיון שהיה מדבר אינו יכול לדבר כל צורכו בלשון אחת אלא בשיבוש שנאמר ובניהם חצי מדבר אשדודית וגו' ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם ומפני זה כשהיה אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקדוש ברוך הוא בלשון הקדש עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראה עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו להם שמנה עשרה ברכות על הסדר, שלש ראשונות שבח לה' ושלש אחרונות הודיה, ואמצעיות יש בהן שאלת כל הדברים שהן כמו אבות לכל חפצי איש ואיש ולצרכי הציבור כולן, כדי שיהיו ערוכות בפי הכל וילמדו אותן ותהיה תפלת אלו העלגים תפלה שלימה כתפלת בעלי הלשון הצחה, ומפני ענין זה תקנו כל הברכות והתפלות מסודרות בפי כל ישראל כדי שיהא ענין כל ברכה ערוך בפי העלג.

הגלות גרמה לכך שהלשונות התערבבו, והאדם שרצה להתפלל לא יכל לנסח נוסח מתוקן, אלא רק משובש, על מנת שכולם יוכלו להתפלל בנוסח מעולה, תיקנו עזרא ובית דינו נוסח אחיד שכולם יוכלו להתפלל בו. הניסוח בנוי בסדר שבח, בקשה הודיה, והבקשות בו כוללות את כל צרכי האדם והציבור.

דברי הרמב"ם צריכים הבנה עמוקה, שהרי נראה שהנוסח אינו מחייב, אלא הוא המלצה טובה לתפילה למי שאינו יודע לנסח דבריו. נראה שהצורך ההיסטורי טומן בחובו גם צורך רוחני שנותן מעלה לתפילה בנוסח קבוע, שעל כן, גם היום אנו מחוייבים לנוסח זה ולא משנים ממנו מאומה.

על מנת להבין יותר את דברי הרמב"ם, נעיין בדברי רבי חיים מוולוז'ין בעניין כוונה בתפילה[4].

...והעצה היעוצה על זה, הוא כמו שאמר המגיד להבית יוסף באזהרה ב' שבריש הספר מגיד מישרים, זה לשונו: "ליזהר מלחשוב בשעת תפילה בשום מחשבה, אפילו של תורה ומצוות, כי אם בתיבות התפילה עצמם".

דוק בדבריו שלא אמר לכוון בכוונת התיבות, כי באמת בעומק פנימיות כוונת התפילה, אין איתנו יודע עד מה, כי גם מה שנתגלה לנו קצת כוונות התפילה מרבותינו הראשונים ז"ל קדישי עליונין, ועד אחרון הרב הקדוש איש אלוקים נורא האריז"ל, אשר הפליא הגדיל לעשות כוונות נפלאים, אינם כערך אף כטיפה מן הים כלל נגד פנימיות עומק כוונת אנשי כנסת הגדולה מתקני התפילה, שהיו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים.

וכל מבין יבין, דלא איתי אנש על יבשתא שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד, התיקונים של כל העולמות, עליונים ותחתונים, וסדרי פרקי המרכבה. ושבכל פעם שמתפללין, יגרם תיקונים חדשים בסידור העולמות והכוחות, והמשכת מוחין חדשים אחרים, שמעת שתיקנוה עד ביאת הגואל במהרה בימינו לא היה ולא יהיה שום תפילה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל...

והוא בלתי אפשרי אם לא על ידי הנבואה העליונה, ורוח קודשו יתברך, אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח מטבע התפילה והברכות, שם הוא יתברך שמו בפיהם אלו התבות ספורות, וגנוזות בתוכם כל התיקונים. לזאת, מי הוא אשר עמד בסוד ה' על עומק כוונתו יתברך שמו, איזה דרך ישכון אורה של כל תיבה פרטית מהם.

אלא העיקר בעבודת התפילה, שבעת שהאדם מוציא מפיו כל תיבה מהתפילה, יצייר לו אז במחשבתו אותה תיבה באותיותיה כצורתה ולכוון להוסיף על ידה כח הקדושה שיעשה פרי למעלה להרבות קדושתם ואורם... שלכן נקראת התפילה "דברים שברומו של עולם" (ברכות ו' ע"ב), שכל תיבה בצורתה ממש היא העולה למעלה מעלה, כל אחת למקורה ושורשה, לפעול פעולות ותיקונים נפלאים.

דברי רבי חיים מבהילים. כוונת התפילה לשיטתו היא לכוון על צורת האותיות שמרכיבות את המילה, ולכוון שהמילה תפעל את פעולתה בעליונים. שיטה זו נובעת מההבנה שהתפילה אינה סתם נוסח ברור, אלא שבתפילה חבוי סוד של תיקון העולמות, שכל תפילה מתקנת ומוסיפה על חבירתה ואין תפילה שפועלת כקודמתה. נוסח כזה אינו נוסח שבן אנוש רגיל יכול לתקן, ועל כן נדרשו לתיקון נוסח מיוחד זה אנשי כנסת הגדולה שהיו ביניהם כמה נביאים, ועל ידי רוח הנבואה, הופיע עליהם הקב"ה והכניס בפיהם את המילים המדוייקות לתיקון נוסח אחיד. לכוון למשמעות שנמצאת בתוך הנוסח אין אף אחד שיודע ויכול, ולכן צריך לכוון את עצם המילים שתיקנו עזרא ובית דינו.

יוצא אם כן, שהנוסח הקבוע אין עניינו רק ניסוח תפילה למי שאינו יכול לנסח באופן בהיר לבד, אלא עומק שמאפשר לכל אדם לפעול על ידי תפילתו דברים למעלה ממדרגתו, על ידי שימוש במילים שקבעו לו להגיד.

מתוך הבנה זו יוצא, שגם אדם שאינו במדרגה גבוהה, זוכה על ידי שימוש בנוסח של אנשי כנסת הגדולה לפעול בתפילתו פעולות שלא היה מסוגל להם על ידי תפילה בנוסח אישי.

 

רעיון זה עולה גם מדברי הרב קוק על החיבור של האדם לתפילה[5]:

כל זמן שלא ילמד לעצמו שתתברר לו מעלת נשמת האדם ומעלת ישראל ומעלת הארץ הקדושה וההשתוקקות הראויה לכל איש ישראל לבנין המקדש וגדולת ישראל והתרוממותם בעולם, כמעט שאי-אפשר לטעום טעם עבודה.

שהרי כיון שחז"ל אמרו על פסוק "ולעבדו בכל לבבכם" : "עבודה בלב זו תפלה", אם כן התפלה היא בחינת העבודה ואינו ראוי לעבודה כי אם כשיהי' במצב דעת יראת ד' כל כך עד שיהיו עניני התפלה קרובים אל לבבו.

ואם לא ידע מעלת נפשו איך יתפלל ברצון שלם והרגשת חסרון שיחנהו השי"ת דעה בינה והשכל, כיון שאינו מכיר, אחרי שיש לו עושר וכבוד וכל טוב, מה חסר לו אם ח"ו לא ישכיל ויבין, א"כ צריך ללמוד ולהעמיק עד שיצויר לו בבירור וידיעה שלמה גודל חסרונו לדעה בינה והשכל יצמא לזה ויתפלל באהבה מקירות לב שיחנהו השי"ת בזה, וד' הטוב לא ימנע טובו להולכים בתמים.

ואם לא ידע מעלת ישראל איך יתפלל בלב שלם על גאולתם. שודאי אין הכונה הרצויה בתפלת ברכת גואל ישראל רק על מכאובי נפשו שמרגיש מצד עצמו מעול הגלות, כי ענין הברכה מעיד שהרצון בה מצד מעלת ישראל וקדושתם. ואם לא ישכיל מעלת הארץ הקדושה וסגולתה וקדושתה איך יתפלל על בנין ירושלים, והתפלה היא דוקא מקירות הלב כשמרגיש שהוא חסר בדבר. והנה התפלה היא בדיקה גדולה לאדם אם הוא מטהר נפשו באמת כרצון יוצרו ית' ואם הוא קרוב לעשות רצונו כרצון קונו.

ע"כ מאד חייב האדם להזהר שלא ימשך אחר רצון עצמו בהנאות הגוף ממאכל ומשתה וכיו"ב, כי יוטבע בו טבע החמרי עד שלא ירגיש בעצמו שהדברים האמתיים הקדושים חסרים לו, וא"כ יאבד תפלתו שהיא כלל גדול בעבודה, כי כיון שמתנחם במה שיש לו לאכול ולשבעה וכאלה ההבלים לא יצייר בהתפללו בשבח "עלינו לשבח" ו"על כן נקוה", שיתוקן עולם במלכות שדי והאלילים יכרתו והרשעים יפנו אליו יתברך, כי מה יזיקו האלילים לאשר עיניו ולבו למלאות כרסו מעדנים, ובהיות ציורי התאוה בלבבו לא ישכיל ולא יבין.

ע"כ יתחזק האדם ויתחכם ויראה עצה לנפשו, ומאלהי החסד והרחמים החפץ בשלמותנו, שזהו כבודו ותפארתו, נבקש ונשפך שיחנו ידריכנו בנתיבתו ויאר לנו באורו הגדול, שנדע ונשכיל מה הוא ית' דורש מאתנו ומהו הישר והטוב ללכת בדרכיו.

לפעמים יש אנשים שאינם מרגישים חיבור לנושאים המובאים בתפילה. הם לא מרגישים שום דבר בתפילה על בניין ירושלים, או השבת המשפט. הרב קוק אומר שהתפילה היא מבחן לאדם מי הוא ומה הם חייו. אדם שמחובר לערכים היהודיים, שמחובר לעמו ולמעלת ארצו, ומחובר לערכים האלוקיים של חיינו, התפילה תהיה מחוברת אליו. אולם, אדם שענייניו חומריים, לא יוכל להתחבר לבקשת תיקון עולם במלכות שד-י, כי זה לא אומר לו כלום.. אם אדם מרגיש שאינו מתחבר לנושאי התפילה, הוא צריך לבדוק עצמו ולתקן את רצונותיו ואת מה שמעניין אותו בחיים, משום שזה מראה שהוא לא בכיוון הנכון...

מתוך כך נבין את הזכות הגדולה שאיפשרו לנו חז"ל בקובעם נוסח קבוע לתפילה. תלמיד בכיתה יא', או יב', היה נשאר בתפילתו ברמת תפילה על טסט או על בגרות, אדם בוגר יותר היה מתפלל על פרנסה או בריאות, אך היה נשאר בצרכים של כאן ועכשיו. אנשי כנסת הגדולה איפשרו לכל אדם לעצור לרגע את מרוצת חייו, ולהתחבר אל ערכים נעלים שקיימים בעולמנו. הנוסח הקבוע, מרומם את האדם הפשוט לרצות במקדש. מעלה את האדם הטרוד בענייני החולין שלו, לבקש על כלל ישראל, לבקש על עבודת ה' של עם ישראל, על חזרת עם ישראל בתשובה, והשבת המשפט למקורות האלוקיים שלו.

בתוך כל הרוממות הזו, יכול האדם לבקש על צרכיו האישיים והפרטיים במילותיו הוא בתוך ברכת שומע תפילה, או רפאינו, אך עיקר התפילה שלו היא תפילה ציבורית כללית, המבקשת על נושאים נעלים ומרוממים.

עבודה נכונה על תפילה, תקרב את הנושאים שלה אלינו, ותאפשר לנו להתרומם למקומות גבוהים בתוך שיגרת חיינו החומריים.



[1] עולת ראיה עמ' יא'

[2] הל' תפילה ונשיאת כפיים פרק א' ה"ג

[3] שם ה"ד

[4] נפש החיים שער ב', עמ' יב'-יג'

[5] הקדמה ל"מוסר אביך"

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • מחנכים באמונה

    מחנכים באמונה

    הקלטות וובינרי העשרה בנושאי פדגוגיה, חינוך ואמונה בימי הקורונה
    המשך לקריאה
  • טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    טיפים יומיים בשימושי ZOOM (מתעדכן)

    לאור המצב, טיפים יומיים של הרב יונה גודמן, שיסייעו לכם בניהול מפגשי זום
    המשך לקריאה
  • בונים חינוך - כנס סתיו ברשת מוסדות בני עקיבא

    בונים חינוך - כנס סתיו ברשת מוסדות בני עקיבא

    למידע על ההשתלמויות הארציות המתוכננות ברשת עד חנוכה >
    המשך לקריאה