"ונקדשתי בתוך בני ישראל" -חינוך לעבודת הכלל / הרב ליאור הלפרין ראש אולפנת בני עקיבא נריה

הגמרא במס' ברכות דורשת פסוק זה "אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל -כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה".

לכאו יש להבין מדוע , שהרי טבעי הדבר כי ככל שאדם מתקדש ומתעלה בעבודת ד'- הוא נוטה להתבודדות ,,לריחוק מן הכלל שלעיתים מפריע לו לעלות בעבודת ד'.

אם כן מדוע חוייבנו לקדש את שם ד' דוקא בעשרה?

מו'ר הרב נריה זצ'ל מביא בעניין את דברי הרב זצ'ל (עולת ראי'ה ב עמ רעה בהערה) "כי ההוצאה את עצמו מקדושת כלל ישראל,היא היא עושה את הכפירה בעיקר,כי קדושת האמונה של התורה והמצווה, קשורה וקיימת באחיזתה בכלל ישראל".

ידוע הדבר, כי תנועת המוסר עוסקת רבות באישיות הפרט דבר שיכול להביא לאינדיבידואליות מופרזת בה האדם רואה את עצמו ואת התעלותו ללא קשר לסביבה ולציבור בה הוא חי. הרב זצ'ל מסביר בדרך אחרת(עולת ראיה א עמ רעב) :

"עיקר תוכן מעלת הקדושה הוא שיתרומם האדם לשום כל מגמתו ומעייניו לא לצורכי עצמו כי אם לכבודו של אדון כל העולמים וקדושתו והשלמת רצון קונו.וכל זמן שיחשוב האדם רק להשלים את עצמו,אפילו בשלמות רוחנית אין זה בכלל קדושה..על כן עיקר העבודה הרוממה היא להשלים את הכלל, לזכותו, להיטיב לו"

לשיטתו של הרב נריה זצ'ל  מטרת החינוך כיום צריכה להיות נגד מגמת האידיוידואליות. התורה מלמדת אותנו כלל גדול שעל אף שההתבודדות חשובה היא לעיתים, דברים שבקדושה צריכים עשרה, הם צריכה דווקא את הציבור כי רק על ידי הקשר והחיבור עם הציבור מתוך רצון פנימי של חיבור והעלאת הכל נגיע למטרה האמיתית.

בעניין זה כותב הרב הירש בפירושו לחומש (ויקרא כב ) :

"אכן "תוך בני ישראל" נחשב שלמות חיה שכל אבריה קשורים זה לזה. אם אחד מישראל נאמן לחובתו..הרי הוא מעלה גם את חברו לאותה נאמנות ואם אחד מישראל חוטא, אין הוא חותר רק תחת ייעודו שלו, אל מכשיל הוא את חברו הלומד ממעשיו"

מעלת הקדושה האמיתית היא התעלות היחיד מתוך רצון להעלות את כלל הציבור ושותפות עמו. לאורם של רבותינו הגדולים , שנזכה גם אנו לחנך ולהיות במדרגה זו.