"וספרתם לכם ממחרת השבת ... עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" - הרב אפרים זיק ראש ישיבת בני עקיבא רעננה

אנו בדיוק באמצע ימי ספירת העומר ובפרשת השבוע אנו קוראים על מצווה חשובה זו. הראשונים דנים האם כיום, שאין לנו בית מקדש, ואנו לא זוכים להגיש את מנחת העומר ולהקריב את שתי הלחם, האם מצווה זו עדיין מוגדרת דאורייתא או שכיום חיובה הוא רק מדרבנן? אולם, אין ספק כי המסר של ספירת העומר חשוב בעולמנו המודרני יותר מאשר אי פעם. מצוות ספירת העומר היא מצווה אשר מקדשת את התהליך, נותנת חשיבות לזמן שלוקח לשינויים לקרות ונותנת דגש להכנה אשר יש לבצע כדי להגיע למעמד. אצלנו, בבית אמא שלי תבדל"א הייתה מתנה את אפיית עוגת הגבינה המסורתית בכך שאנו הילדים נזכיר לה לספור ספירת העומר בכל ערב, ורק אם הייתה מסיימת את הספירה בברכה, הייתה אופה את העוגה.

היום אנו רגילים להכין הכל מהר, לקבל תשובות מידיות ולחולל שינויים דרסטיים. הספירה נותנת לנו פרופורציה. בתחילה יש מנחה – סולת לא מעובדת, משעורים – מאכל בהמה ורק קורבן אחד. אחרי חמישים יום של תהליך ישנן כבר שתי הלחם. קורבן כפול, מחיטים – מאכל אדם מעובד. ואם כך הדבר בעולם החומרי קל וחומר בעולם הרוחני אשר בו לקבל את התורה יש צורך בהליך מסודר ובנוי.

פעמים רבות אני אומר לתלמידי כי עולמנו הרוחני היום דומה לבורקס אשר חומם במיקרו. יש אזורים בהם הוא צורב את החיך ברתיחתו ויש אזורים אשר עדיין קפואים כקרח. כך התלמידים – לעיתים שרים בדבקות, לומדים חסידות, מתרגשים מדברי תורה עמוקים ולעיתים דברים בסיסיים כתפילה ולימוד מוזנחים, ואני אומר להם שאין קצורי דרך. אמונתנו מתבססת על התהליך המרכזי במסורת התורה שבע"פ. לימוד התלמוד הבבלי מתוך יגיעה והתמדה עד שנגיע בעזרת ה' לשער החמישים.