מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת חוקת - פרשיית חטא המריבה / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת חוקת - פרשיית חטא המריבה / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

פרשת חוקת - פרשיית חטא המריבה / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

חטאם של משה ואהרן במי מריבה, סתום הוא בכתובים ומעסיק רבות את הפרשנים. על פניו, מהסיפור קשה להבין מדוע כה חמור חטא זה, עד כדי שנמנע בגללו משני המנהיגים הגדולים לממש את היעוד של יציאת מצרים-להיכנס לארץ ישראל.

הרמב"ן בפירושו (במדבר כ'-א'), מתפלמס על פירושיהם של רש"י והרמב"ם ומציע כנגדם פירוש אחר. ואלו תמצית הדברים :

רש"י מפרש כי חטאו בכך שהכו את הסלע ולא דברו אליו, ובכך לא קדשו את ה′ כיאות. מאחר ואם היו מדברים, היה העם נושא קל וחומר: ומה הסלע שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דיבורו של מקום קל וחומר אנחנו.

על דבריו טוען הרמב"ן טענה הגיונית:

"ואין הנס גדול בדבור יותר מההכאה!  ובסוף הטיעון כותב הרמב"ן: אבל אינו ראוי שיאמר בזה "לא האמנתם בי להקדישני" (פסוק י"ב), כי אין כאן חסרון אמונה כלל!"

לפי הרמב"ן לא ייתכן שההכאה היא החטא , היות ואין שום הבדל מבחינת הנס בין דיבור או הכאה לסלע כדי שיוציא מים . ולכן הרמב"ן חולק על רש"י וטוען שאין כאן שום חסרון אמונה של משה.

פירוש אחר מציע הרמב"ם, מביאו הרמב"ן וזה לשונו:

"כי משה רבינו ע"ה חטאו הוא שנטה לצד הרגזנות באמרו שמעו נא המורים, דקדק עליו הש"י שיהיה אדם כמוהו כועס לפני עדת בני ישראל במקום שאין ראוי בו הכעס, וכל כיוצא בזה בדין האיש ההוא חלול השם".

לפי הרמב"ם החטא של משה – הוא הכעס , ואין ראוי לאדם כמו משה לכעוס.

על כך טוען הרמב"ן: "הכתוב אמר "מריתם פי" שעברו על דברו, ואמר "לא האמנתם בי" שלא האמינו בו, אין העונש בעבור שכעס".

א"כ הרמב"ן חולק על הרמב"ם , שהרי לפי הרמב"ם הכעס הוא החטא , ולפי לשון התורה הבעייה היא שמשה ואהרון אימרו את פי ה' -  "מריתם פי".

א"כ מהו החטא של משה ואהרון בפרשת חטא המריבה ?

מציע הרמב"ן את פירושו:

"כי החטא הוא אמרם (פסוק י) המן הסלע הזה נוציא לכם מים, וראוי שיאמרו יוציא ה לכם מים... וכן בכל הנסים יודיעום כי ה יעשה עימהם להפליא, ואולי חשבו העם כי משה ואהרן בחכמתם הוציאו להם מים מן הסלע הזה, וזהו לא קידשתם אותי" (דברים לב נא).

א"כ אנו רואים 3 שיטות מרכזיות מהו החטא של משה ואהרון במי מריבה.

נראה כי שורש הוויכוח הוא בפרשנות המילים: "יען כי לא האמנתם בי להקדישני". הרמב"ן מבאר שהכאת הסלע או כעסו של משה, אינם מבטאים חסרון אמונה או קידוש ה′ ולפיכך ביאר כי מדבריהם של משה ואהרן השתמע כביכול שאין הקב"ה מוציא את המים אלא הם ובכך נגרם מיעוט אמונה וקידוש שם שמים.

פרוש חדש לחטא מי מריבה :

 נראה כי פרשנות אחרת של המילה אמונה, תוכל לגשר בין הפירושים השונים ולהצביע על שורשם המשותף.

אחד הפירושים למילה אמונה עולה מהפסוק במגילת אסתר ויהי אומן את הדסה. משמעו שמרדכי היה מגדל ומחנך את אסתר. עיקרו של החינוך הוא האמון שנותן המחנך בתלמיד. באמון זה יש נתינת מקום משמעותי לתלמיד להוציא מן הכוח אל הפועל את יכולותיו. יש בו סבלנות והמתנה, אך, גם יש בו אימון ותרגול. עשייה אקטיבית של המחנך שאינו עושה במקומו של המתחנך, אלא מקנה לו כלים ומאפשר לו סביבה טבעית ובריאה ממנה יוכל המתחנך לצמוח.

התוצאה היא, אמון חוזר של המתחנך במחנך, אשר מכיר בנוכחותו ההכרחית של המחנך. אמון במובן של התחזקות בדבר (ראה רשב"ם שמות יז, יב).

מתוך כך, ניתן להבין את הסיטואציה שהובילה לחטא משה ואהרן.

רצונו של הקב"ה שיהיה דיבור אל הסלע. מובנו שיהיה מעמד של תפילה, כפי שמבאר הנצי"ב, מתוך כך יבינו שהם יכולים להיות שותפים למהלכו של הנס ומתוך כך להתחזק באמונה בקב"ה. תחת זאת ההכאה היא ביטוי של רצון להתחיל ולגמור את התהליך ללא שותפותו של העם. עמדה זו נבעה מכעס ואכזבה של משה מהדור החדש שצמח במדבר, המשכו של הכעס, היה עימות של משה ואהרן עם העם והתעלמות ממקורו של הנס-המן הסלע זה נוציא לכם′. המעמד לא היה מעמד של אמון והתוצאה הייתה כעס תסכול ואכזבה של שני הצדדים ומיעוט אמונה וכבוד שם שמים.

עד אותה שעה האמונה, נבעה מגילויו של הקב"ה. כך בניסי מצרים, בקרית ים סוף ובמעמד הר סיני. מכאן ואילך מתחילה הנהגה אמונית חדשה, המתבססת על אמון הצומח מתוך השייכות והשותפות.

עונשם של משה ואהרן הוא התבררות כי צריך הנהגה אחרת, המבססת את קיומה של האמונה, מתוך הקשבה מתוך תהליך, כפי שבאה לידי ביטוי בהנהגתו של יהושע אשר ′היה סובל כל אחד ואחד כפי דעתו′ (רש"י במדבר כז, טז). הגיעה שעת המעבר בין הנהגת הנס להנהגת התפילה-מאמין בחי העולמים וזורע, מדרגתה של ארץ ישראל.

וכך נאמר בילקוט שמעוני : "ודברתם אל הסלע (במדבר כ'-ח')  שנה אליו פרק אחד  והוא מוציא מים מן הסלע." והיינו, שאין הכוונה לדבר אל הסלע שיוציא  מים, אלא לומר דברי הלכה ותפילה, להורות לישראל, שבא"י אין צורך  בכוחו של משה ומטהו כדי להתפרנס, אלא בדרך טבעית של תורה ותפילה.  וע"כ נצטווה לקחת את המטה, לא להכות בו, אלא שבעודו בידו לדבר  ולהתפלל, כדי להבליט ששעתם של המטה והנס נסתיימו, ומעתה ההנהגה היא  טבעית.

זכרו בנים יקרים :

רק מתוך תפילה ולימוד תורה אנו יכולים להיות שותפים , שייכים לניסים ולהנהגת ה' בעולם מידי יום ומידי שעה .

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה