מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

"שיימינג" - מוות וחיים ביד הלשון - לפרשת דברים 'שבת חזון'/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

”שיימינג” - מוות וחיים ביד הלשון - לפרשת דברים 'שבת חזון'/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

"שיימינג" - מוות וחיים ביד הלשון - לפרשת דברים 'שבת חזון'/הרב משה צבי וקסלר, ראש ישיבת בני עקיבא בני ברק

השבת נתחיל לקרוא אי"ה את ספר 'דברים', החומש החמישי, הקרוי גם 'משנה-תורה'. ספר 'דברים' נקרא אמנם על שם הפרשה הראשונה, אך למעשה מבטא את המהות של הספר כולו, שעוסק בדברי הפרידה של משה ובסיפור דברי הימים של עמנו מראשיתם עד שיצאו ממצרים, דברי מוסר וכיבושים, מידות ודרך ארץ וחשבון נפש וכו'.
מעניין לראות, שכבר בפתיחת החומש על הפסוק "...בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת--וְדִי זָהָב...", אומר לנו רש"י בשם חז"ל, שמשה מזכיר מקומות אלה ברמז לכבודם של ישראל, משום שהם דברי תוכחה.
שואל רבי ברוך הלוי עפשטיין זצ"ל, בעל ספר 'תוספת ברכה', שרואים בהתפעלות בכל החומש שלנו, כיצד משה מסדר את דבריו בחכמה ובטוב-טעם ואומר מה שצריך לומר ולא אומר את מה שלא צריך לומר, הכל בשפה תמה וברורה, ואם כן, קשה מאוד כיצד משה אמר לקב"ה כשהתבקש לצאת לשליחות למצרים "לא איש דברים אנכי כי כבד פה וכבד לשון אנכי"? והרי מחומש דברים רואים, שמשה רבנו היה איש דברים לתפארת?! ולענ"ד, אין מקום לקבל את התשובה, שמשה אמר זאת מתוך ענוה יתרה, שהרי הקב"ה קיבל את טענתו ומינה את אהרון לתפקיד הדובר?
כדי לענות על שאלה זו נקדים בסיפור, שמביא בעל 'תוספת ברכה' בשולי הגיליון שם. מסופר על הגאון ה"נודע ביהודה", רבי יחזקאל לנדאו זצוק"ל, ששימש כרב העיר פראג והנהיג את הקהילה ביד רמה, התקין תקנות רבות ויצר קשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה, שהעריכה מאוד את חוכמתו ונאמנותו לבית המלוכה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-1789, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה. בית המלוכה החזיר לו טובה והיה ביחסים מיוחדים עמו וכמובן הדבר היה לתועלת רבה לקהילה היהודית. כשהלך ה"נודע ביהודה" לבית עולמו, מינו את בנו רבי שמואל כממשיך דרכו כרב הקהילה בפראג. בנה של הקיסרית מריה תרזה, שירש את המלוכה ואף הוא כיבד את רבי יחזקאל לנדאו זצ"ל , הזמין לארמון את רבי שמואל לשיחת היכרות. שאל אותו הקיסר "ההינך חכם כאביך?" ענה לו רבי שמואל "פחות ממנו הרבה". תשובה זו של רבי שמואל התקבלה בפנים חמוצות אצל הקיסר, אך לא השיבו דבר. לאחר זמן, שאלו אותו אנשי החצר, מדוע לא היה מרוצה מתשובת רבי שמואל ואז השיב הקיסר, שתשובתו לא היתה מוצלחת הואיל ובלשונו היה גם ניתן להבין ש"אבא שלי לא היה חכם כל כך גדול ואני עוד פחות מכך" והיה לו לומר "אבי היה גדול ממני הרבה בחכמתו". סיפור הזה סיפר רבי אלעזר פלקלס, בעל שו"ת "תשובה מאהבה" ותלמידו המובהק של רבי יחזקאל לנדאו, ללמד עד כמה נדרשת זהירות רבה בבחינת 'החיים והמוות ביד הלשון' ואינה דומה אמירה שנאמרת בחוג חברים ומשפחה לדברים שנאמרים בפני המלכות.
נחזור לתחילת המאמר ולשאלתנו, כיצד משה אמר "לא איש דברים אנכי". ניתן לומר, שמשה רבנו הבין את גודל האחריות המונחת על כתפיו ודווקא שגדל בארמון המלכות והבין שכדי לדבר עם מלך ובפרט כשדורשים ומבקשים ממנו דבר לטובת העם, הרי לכל מילה יש משמעות ויש צורך בדיפלומטיה נכונה ויותר מכך לדעת מה לא לומר. ומזה חשש משה רבנו באמרו 'לא איש דברים אנכי' ואין כאן רק ענווה רגילה, אלא ענווה שמשמעותה כובד האחריות והכרת עצמך בבחינת 'איזה חכם המכיר את  מקומו'.
 
רגישות זו של משה איננה רק כלפי המלכות, שכמובן נדרשת מולה זהירות מופלגת, אלא כל אדם נדרש לכך וכפי שאומר אבטליון באבות [א', י"א] "חכמים היזהרו בדבריכם" ואין הדבר אמור רק באנשים חכמים, אלא כפי שמסביר בעל ה"תוספות יום טוב" - "מה שהזהיר לחכמים, אין הכוונה שאין שאר בני אדם מוזהרים בכך, אלא שאם ייפול ספק בדבריהם של חכמים - יבואו השומעים לכלל טעות, משא"כ  בדברי הדיוט שאין משגיחין על דבריו. לכך הזהיר יותר לחכמים". וכפי שמפרש רבי עובדיה מברטנורא - "היזהרו בדבריכם - שלא תניחו מקום לטעות בדבריכם".
ידועה אמרתו של ה'חפץ-חיים', שיותר יש להיזהר ממה שיוצא מהפה מאשר נכנס לפה ונבאר את דבריו, שהרי שאם אדם אכל ח"ו מאכל של איסור, הרי החטא שעשה הוא כלפי עצמו בלבד, מה שאין כן כאשר מדבר לשון הרע ורכילות או לשון שאינה נקיה, הרי כל מי שדובר עליו או השומע נפגעים גם כן. אם הדברים אמורים בכל תקופה ולכל אדם בין גאון בין חכם בין שעומד בפני שועי עולם הרי בדורנו הווירטואלי הרי הזהירות חייבת להיות גדולה כפליים ויותר ולצערנו אפילו שם ניתן לכך ללשון הרע של תקופתנו - "שיימינג - SHAMING". תופעה מסוכנת זו, בה פוגעים ומביישים קבל עם ועולם אדם - נער וזקן, ילד וילדה, איש ציבור או אדם פרטי,  באמצעות הפייסבוק או בוואטסאפ, הרי זוהי ממש סכנת נפשות, שגבתה אפילו מחירים בנפש ורק לאחרונה נחשפנו לאנשים שלא יכלו לשאת את ה'שיימינג' הזה ופגעו בעצמם רחמנא ליצלן. ממש 'מוות וחיים ביד הלשון'!
בשנת הלימודים הבעל"ט נלמד אי"ה את מסכת 'בבא-מציעא', ושם נפגוש בדף נח: בעוצמת האיסור של הונאת דברים, שנחשבת חמורה יותר מאונאת ממון משלש סיבות: - "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: גדול אונאת דברים מאונאת ממון, שזה נאמר בו 'ויראת מאלקיך' וזה לא נאמר בו 'ויראת מאלקיך'. ורבי אלעזר אומר: זה בגופו וזה בממונו. רבי שמואל בר נחמני אמר: זה - ניתן להישבון, וזה - לא ניתן להישבון". לדעה השלישית, אי אפשר להשיב פגיעה שפגעת בדיבור בחברך. ממון אפשר להחזיר אבל שיימינג בפרהסיא אי אפשר להשיב ולתקן.
נמצאים אנו בימי 'בין-המצרים' סמוך לתשעה באב, זמן המציין את חורבן בית המקדש והרי כולנו מכירים את מאמר חז"ל [יומא ט':] - "...מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם. ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות: עבודה זרה, גלוי עריות, ושפיכות דמים". מהי אותה 'שנאת-חינם'? מבארים האחרונים, שהעלילו ודיברו שלילי אחד על האחר, וחשדו אחד בזולתו שאינו נוהג כדרכו [ועיין הקדמת הנצי"ב לספר שמות].
נתפלל בע"ה, שנתקן את סיבת החורבן ונגביר אהבת-חינם פנים-אל-פנים וגם באמצעות "ספר-הפנים" ('פייסבוק') שלא ישמש לבושת פנים אלא לקיום "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם".
שבת שלום וצום מועיל!

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת ”לפיד תורת נחום” במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    לא מפקירים גיבור: תלמידי ישיבת "לפיד תורת נחום" במודיעין מתגייסים למען לניצול הפיגוע ביבנה

    תלמידי הישיבה התגייסו לעזור לניב נחימה, שנפצע אנוש בפיגוע, מתקשה לחזור לעבודה ומצבו הכלכלי של משפחתו ברוכת הילדים הורע מאד. צפו >
    המשך לקריאה
  • כנפי רוח גיליון 17

    כנפי רוח גיליון 17

    ועידת ישיבות ואולפנות בני עקיבא הראשונה לכבוד שמונים שנות חינוך ערכי
    המשך לקריאה
  • מנצחים, בעזרת הרוח

    מנצחים, בעזרת הרוח

    תלמידי ישיבת בני עקיבא אדר"ת בבת ים פגשו ספורטאים נכים ולמדו מהם שאין מגבלה גופנית העומדת בפני כוחות של אמונה ורצון.
    המשך לקריאה