" חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים " / הרב שרגא פרוכטר ראש ישיבת בני עקיבא גבעת שמואל

המסורת היהודית רצופה באירועים היסטוריים דרמטיים. אולם מבחינת התורה, האירוע ההיסטורי החשוב ביותר בתולדות עם ישראל הוא יציאת מצרים. לנושא זה הוקדשו ארבע פרשות שלמות בתורה : שמות, וירא, בא ובשלח. זאת ועוד. יש חובה מהתורה לזכור כל יום את יציאת מצרים, כמו שכתוב "תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"(דברים ט"ז-ג'). אנו מקיימים מצווה זו על-ידי קריאת שמע בכל יום, שכן הפסוק האחרון בה מזכיר את יציאת מצרים. יתר על-כן ישנן כמה וכמה מצוות שטעמן המפורש בתורה הוא זכר ליציאת מצרים, ביניהן שבת-(דברים ה'-ט"ו), שלשת הרגלים-(ויקרא כ"ג), פדיון הבן-(שמות י"ג-י"ד), תפילין-(שמות י"ג-ט"ז), והרשימה עוד ארוכה.........

ח ג  ה פ ס ח - כל כולו מיוחד לנושא יציאת מצרים, והמצווה לספר ביציאת מצרים היא אחת מתרי"ג המצוות, ומחייבת את כולנו פעם בשנה, בליל הסדר, לדבר באריכות על יציאת מצרים לכל פרטיה, כפי שנאמר "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות י"ג-ח').

מצוות "סיפור יציאת מצרים" נוספת על מצוות " זכר ליציאת מצרים", וחלה על גברים ונשים כאחד, אבל רק פעם אחת בשנה - בליל הסדר.

הדבר התמוה ביותר לגבי ליל הסדר הוא עצם קיומו. אנו יושבים שעות ארוכות ומדברים על יציאת מצרים, ולדבר זה אין אח ורע ביתר החגים. תמיהה זו מתעצמת כאשר אנו משווים את יציאת מצרים למתן תורה. האם מתן תורה לא היה אירוע חשוב ? האם לא מן הראוי להאריך בתיאור זה ? מעולם לא הועלתה הצעה שנשב שעות ארוכות בליל שבועות-זמן מתן תורתנו ונדבר בין הקידוש לארוחה על מתן תורה. לכאורה יציאת מצרים הינה רק שלב לקראת האירוע המהותי של קבלת התורה , ומהתורה משמע מתקבל רושם הפוך, שכן אין בתורה מושג "זכר למתן תורה".

א"כ קשה - מה נשתנה האירוע של יציאת מצרים מכל האירועים החשובים בהיסטוריה , שדווקא אותו קבעה התורה כאירוע מרכזי ?

התשובות לשאלות אלו צריכות להימצא בהגדה של פסח. ההגדה היא הספר המרכזי בכל הקשור לחג הפסח, והמקור העיקרי לידע על החשיבות של יציאת מצרים בתולדות עם ישראל.

כדי להבין זאת עלינו לפנות לפרשיית מריחת הדם על המזוזות :

" וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר: וְעָבַר יְקֹוָק לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח יְקֹוָק עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם: וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן יְקֹוָק לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת: וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם: וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַיקֹוָק אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ" ( שמות י"ב, כ"ב-כ"ז) .

פסוקים אלו מעלים שאלה קשה - ה' כביכול אינו יודע באיזה בית גר יהודי ובאיזה בית גר מצרי , ולכן חל ציווי על כל משפחה ישראלית לשחוט את קרבן פסח ולמרוח את הדם על פתח הבית כדי "לעזור" לה' לברר מי גר שם ?

אלא - כמובן שה' לא זקוק לסימון הבתים. חשיבות המעשה הייתה לברר אם היהודים יושבי הבית בעלי מנטליות של עבדים הפוחדים מהמצרים ורוצים להסתיר את אמונתם בה' , או האם אלה בני-חורין שאינם חוששים, ומוכנים למרוח את הדם של אלוקי מצרים על פתח ביתם מבחוץ לעיני כול ? רק בני-חורין מושלמים שאינם חוששים מ-"מה יגידו" ושהמצריות יצאה מהם ראויים לצאת ממצרים ולהיות הגרעין של עם ישראל , שזה עתה נוצר.

כעת נבין את המשמעות העמוקה של יציאת מצרים. לראשונה נוצר עם שלם שבניו מוכנים ללכת אחרי ה', לשמוע לציוויו, ולעבדו כבני חורין. וזו גם ההכרזה בהגדה "חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" : אנו , בניו של אותו העם שנוצר אז, עם חופשי שאינו מפחד מהמצרים, ומוכן לעבוד את ה' בגלוי כבני - חורין .

כך אנו מהווים עוד חוליה בשרשרת של עם ישראל שנוצר ביציאת מצרים .

יציאת מצרים הוא האירוע החשוב ביותר - היווצרותו של העם הישראלי. אנו צריכים לדעת שכל מה שאנו עושים ומקיימים היום , כעם , הוא תוצאה ישירה של אירועי יציאת מצרים. רק עם של בני-חורין זקוק לתורה, ורק עם כזה זקוק לארץ - ל א ר ץ  י ש ר א ל.

לאור זאת אנו מבינים שחשיבות יציאת מצרים מודגשת בדרכים רבות ומגוונות בתורה ובמסורת היהודית, כדי להראות שאנו אוהבים וגאים לעבוד את ה' בכל מקום ובכל זמן.

בנים יקרים !

זכינו לחוג את הפסח השנה לאחר המסעות בפולין ובארץ ישראל, וב"ה אנו חווים ע"ע מהי חירות רוחנית וחירות גופנית. כולנו חזרנו ביום האחרון של המסעות לכותל המערבי , שריד בית מקדשנו , בהתרגשות ובאהבה רבה לה' יתב'

יהי רצון שנאכל מן הזבחים ומן הפסחים ונשיר שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו .

חג  כשר  ושמח  לכל  משפחת  הישיבה