מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

פרשת דברים - מאיסת הארץ – שורש החורבן / מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א

פרשת דברים - מאיסת הארץ – שורש החורבן / מו”ר הרב חיים דרוקמן שליט”א

פרשת דברים - מאיסת הארץ – שורש החורבן / מו"ר הרב חיים דרוקמן שליט"א

בכל שנה ושנה פרשת דברים תחול תמיד בשבת שלפני תשעה באב. בוודאי שזה איננו מקרה, ועל כן מן הראוי לחפש איזה מסר מלמדת אותנו התורה בפרשת דברים לקראת תשעה באב.

באופן חיצוני אנחנו מוצאים מילה המקשרת בין הפרשה לט' באב - "איכה". בפרשת השבוע כתוב: "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם ורבכם", לעומת הקריאה במגילת איכה: "איכה ישבה בדד". את הפסוק בדברים נוהגים לקרא בניגון של קריאת מגילת איכה. לכאורה, זה שאותה מלה מופיעה גם כאן וגם כאן סימן חיצוני בלבד, אך כנראה שגם מבחינת התוכן יש איזשהו רמז.

"איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם ורבכם". המציאות הזאת, היא שורש ל"איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". במציאות של "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם ורבכם" מקופלת התוצאה הטרגית של "איכה ישבה בדד". זה כמובן רק רמז.

אך בפרשה שלנו אנחנו מוצאים את שורש החורבן: "ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלוקיכם", זהו שורש החורבן. הקב"ה אומר לנו, "ראה נתן ה' אלוקיך את הארץ עלה רש, כאשר דיבר ה' אלוקי אבותיך לך, אל תירא ואל תחת". אך מצד עם ישראל התגובה היתה, "ולא אביתם לעלות ותמרו את פי ה' אלוקיכם", שזהו חטא המרגלים, השורש לחורבן, כפי שמלמדים אותנו חז"ל: "אמר ר' אמר ר' יוחנן אותו לילה ליל תשעה באב היה ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות"[1]. אותה בכיה של חינם על אי רצונם לעלות לארץ ישראל, "ויבכו העם בלילה ההוא", היא שנקבעה. זהו השורש לבכיה לדורות – החורבן והגלות.

מסביר הרמב"ן[2]  מהו המקור לדברי חז"ל. בתהילים ק"ו נאמר: "וימאסו בארץ חמדה לא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ה’", ומיד אחר כך מגיעה התוצאה "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות". בעקבות המאיסה בארץ חמדה, אמנם נקבעה מיתה לדור המדבר, אך בנוסף גם נענשו, "ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות".

המקור לדברי הרמב"ן הוא מדברי חז"ל בבמדבר רבה: "ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חינם לפני, אני אקבע לכם בכיה של דורות. ומאותה שעה נגזר על בית המקדש שיחרב, כדי שיגלו ישראל לבין האומות שכן הוא אומר ’וישא ידו להם להפיל אותם במדבר ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות’"[3],  מידה כנגד מידה.

ביחס למידה כנגד מידה, נאמר בפרשה שלנו: "וישמע ה' את כל דבריכם ויקצוף וישבע לאמר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבותיכם", מידה כנגד מידה. מי שמעז כנגד ארץ ישראל, מי שאיננו רוצה בה, איננו ראוי להיכנס לתוכה, הוא איננו ראוי לחיות בתוכה, מידה כנגד מידה. זה היה העונש של דור המדבר וזהו שורש הגלות והחורבן.

עומד על כך בעל עקידת יצחק בפרשת שלח ומסביר שזה השורש לכל צרותינו בגלות: "מיאוס הארץ הוא העניין שעמד עלינו לכלותינו, בכל הדורות ובעבורו גלינו מעל ארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו והיינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו ואין שום מבוא לשוב את שלמותנו כי אם בשובה אלינו." מאיסת הארץ היא שורש החורבן, ושיבת הארץ לידנו היא שורש הגאולה.

צרות ישראל במשך כל הדורות, נעוצות ב"וימאסו בארץ חמדה". מרחיב דברים בעניין הזה ר' יעקב עמדין בהקדמה לסידורו: "שמעוני אחי ורעי המתגוררים בארץ לא לנו, על אדמה טמאה, זיכרו את ה' וירושלים תעלה על לבבכם המזכירים את ה' אל דומי לכם, תמיד לא יחשו, ואל תתנו דומי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים פעילה. גושו גושו, חושו ואל תחשבו להשתקע בחוץ לארץ, חס ושלום לקיים ’ואכלה אתכם ארץ אויבכם’. זאת היתה חטאת אבותינו הראשונים שגרמו בכיה לדורות כי מאסו ארץ חמדה והיא שעמדה לנו בגלותנו המר שלא אחד עמד לכלותנו אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלינו על צוארנו. נרדפנו יגענו ולא הונח לנו וכו' אחר ששכחנו בירת ארץ ישראל לגמרי וכו' אין איש שם על לב מבקש אהבתה דורש שלומה וטובתה ולא מצפה לראותה כמדומה לנו בהיותנו בשלווה בחוץ לארץ שכבר מצאנו ארץ ישראל וירושלים אחרת דוגמתה, על כן באו עלינו כל הרעות בשבת ישראל בארץ ספניא (גירוש ספרד) וארצות אחרות בשלוה, בכבוד גדול וכו' ושוב נתגרשו ממנה עד שלא נשאר שם ושארית לישראל בארץ ההיא. צדיק הוא ה', כי יצא מדעתם לגמרי עניין גלותם וכו' כל זאת בעטנו כי ארץ וישכחנו". שכיחת ארץ ישראל היא לא רק שורש החורבן והגלות, אלא היא השורש לצרות ישראל שבכל הדורות. רבי יעקב עמדין חוזר על זה גם בהלכות ט' באב: "וכאן הוא אומר מקום שראוי להרחיב בו הדיבור אלמלא לא היה אלא עוון זה בידינו, שאין מתאבלים על ירושלים כראוי די להאריך גלותנו והיא בעיני הסיבה הקרובה היותר גלויה עצומה וחזקה מכל ההשמדות המופלגות הגדולות הנוראות המבהילות, אשר מצאנו בגלות בכל מקומות פזורינו, על צוארנו נרדפנו, לא הונח לנו להרגיע בגויים וכו' לפי שיצא הבל הזה מליבנו בהיותנו שוקטים בארץ לא לנו, שכחנו את ירושלים וכו’"

לכאורה, דבריו מפורשים בדברי חז"ל בבראשית רבה על פסוק "היא ישבה בגויים לא מצאה מנוח" ומבארים: "אילו מצאה מנוח לא היו חוזרים."[4] הצרות בגלות הם לטובתנו, כדי להחזיר אותנו לארץ, ולא נאבד בגלות.

האבל על החורבן והגלות, הגעגועים לארץ ישראל, הם התיקון לחטא המרגלים. כותב ר' יהודה הלוי בסוף ספר הכוזרי: "כי ירושלים אמנם תיבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף, עד שיחוננו אבניה ועפרה". כשיתעוררו הכיסופים שלנו לגאולה, כשיגיעו לתכלית שיאם, ויבואו לידי ביטוי מעשי, בעליה לארץ ובניינה, אז ירושלים אמנם תיבנה. ומביא לכך ריה"ל כהוכחה את הפסוקים מתהילים: "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו".

בדומה לדברים האלה מדגיש הגאון מוילנא: "במידה שאנו מקדמים את פני הגאולה לרצות את אבניה ולחונן את עפרה הגאולה מתקרבת אלינו". אנחנו צריכים לרצות בגאולה, כדי שהגאולה תרצה בנו. זהו התיקון לשורש החורבן – חטא המרגלים.

אנחנו התחלנו בדורנו לתקן את חטא המרגלים. עם ישראל התעורר לעלות לארץ ולבנותה ולמסור את נפשו עליה, ומתוך כך זכינו לראשית צמיחת גאולתנו. לתקומתה של מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות וכל ההתקדמות שלנו בתהליך הגאולה עד היום הזה.

וכאן יש צורך להדגיש, נאמר בירושלמי: "כל דור שאינו נבנה בימיו מעלים עליו כאילו הוא החריבו".[5] כל דור שבית המקדש איננו נבנה בימיו אז הוא אחראי לכך. כל דור ודור חייב לפעול לבניין בית המקדש שהוא תכלית בניין ירושלים. ואם הדבר אמור ביחס לכל דור ודור זה ודאי אמור שבעתיים לדור שלנו,  שזכינו והגענו עד היום הזה, שאנחנו עומדים על הפתח, ועל כן ודאי שאנחנו נדרשים לפעול, לעשות לבניין בית המקדש.

כמו ביחס לבניין הפיסי,  כך גם לגבי הבניין הרוחני, השלמת בניינה של ירושלים – בית המקדש. כשבני ישראל כסופים לבית המקדש,  כיסופים שעוברים את גדותיהם ובאים לידי ביטוי, בבניין הקדושה בתוכנו, בבחינת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", זוהי הנחת אבן הפינה האמיתית בבניין בית המקדש, שאנחנו מתפללים בכל לב שיבנה במהרה בימינו אמן.

 

 

 



[1] תענית כ"ט ע"א

[2] במדבר י"ד, א

[3] ט"ז, כ

[4] ל"ג, ו

[5] יומא א, א

 

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • מנהלת יעוץ והכוונה

    מנהלת יעוץ והכוונה

    באיזו אולפנה או ישיבה תיכונית כדאי לילדכם ללמוד? חמישה טיפים של רותם לבחירת המקום לילדכם.
    המשך לקריאה
  • מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל

    מובילים ציונות דתית בגליל לאחר חצי שנה של מפגשים שבועיים בנושא ציונות דתית, יצאו השבוע כמעל 140 בנות ואנשי צוות מ-7 אולפנות של רשת בני עקיבא ליומיים מסע ציוני דתי בגליל. המסע נפתח בטיול קצר לפתיחת הלב ממצודת ביריה לבית הכנסת העתיק בנבוריה. לאחר הטיול ומעגלי שיח להיכרות, הגיעו הבנות לצפת העתיקה שם השתתפו בסדנאות להקשבה ולימוד. את הביקור סיימנו בשירה וריקודים במעין החתום. בהמשך סיירו הבנות בשבילי פקיעין העתיקה ממערת רשב״י לבית מרגלית זינתי שומרת הגחלת שריגשה ולימדה אותן מהי ׳לנו מורשה׳. היום השני נפתח במפגש עם הגרעין התורני בקרית שמונה שם העמיקו בנושא שליחות אישית וחיבור לעם ישראל את המסע חתמו הבנות במפגש עם השומר החדש במטולה שם זכו ללמוד ולהרגיש בידיים את אהבת ועבודת האדמה, כדוגמא להגשמה ציונית דתית. בכל אחד מהמקומות נפגשו ההבנות עם אנשים וסיפורים, שחשפו אותן לעוד נדבך ב׳סיפור׳ המופלא של הציונות הדתית ושל חזרת עם ישראל לארצו ומילוי ייעודו.
    המשך לקריאה