מעבר לאיזור תוכן ראשי מעבר לתפריט ראשי מעבר לדף הבית מעבר לצור קשר

התשובה הראשית - שישוב האדם אל עצמו / הרב חיים דרוקמן

התשובה הראשית - שישוב האדם אל עצמו / הרב חיים דרוקמן

התשובה הראשית - שישוב האדם אל עצמו / הרב חיים דרוקמן

מה משמעותו של תהליך התשובה לאדם? האם הוא באמת "לובש תחפושת" של צדיק ביום הכיפורים וכדומה, או שמא תהליך זה פנימי יותר ומגלה מהי התחפושת האמיתית?

מתוך: "להוסיף אור", עלון ישיבת אור עציון, גיליון 7

ישנה בדיחה יהודית עממית, האומרת שישנם יומיים בשנה הדומים זה לזה: חג פורים ויום הכפורים (כ-פורים). הצד השווה שבהם: בפורים הצדיקים מתחפשים לרשעים, ואילו ביום הכיפורים הרשעים מתחפשים לצדיקים.

דבר זה טוב אולי כבדיחה, אך אין זו אמת. אם בכלל אנשים מתחפשים, הרי שעושים זאת בכל השנה כולה, ואילו ביום הכיפורים התחפושות מוסרות, מתגלה האני האמיתי, והאדם במהותו האמיתית, ללא כל מחיצות חיצוניות, עומד מול הקב"ה.

האדם במהותו האמיתית הינו צלם אלוקים: "אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר" (קהלת ז,כט). זהו האדם באמיתותו, כפי שברא אותו אלקים, ואנחנו מדגישים זאת מדי יום ביומו- "אלקי, נשמה שנתת בי- טהורה היא!"

ביחס לבריאת האדם נאמר (בראשית ב, ז):

"וַיִּיצֶר ד` אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"

בפרשת הבריאה מובאים פעלים שונים בהם משתמשת התורה לתיאור הבריאה: `ויעש`, `ויברא`, `וייצר`, ואילו ביחס לנשמת האדם התורה משתמשת בפועל אחר, השונה מכל הפעלים שלעיל: "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים".

לכאורה, גם ביחס לנשמה היה ניתן להיכתב: `ויברא לו באפיו נשמת חיים`, או `ויעש לו באפיו נשמת חיים`. והתורה משתמשת בביטוי ייחודי- וייפח. מסביר הרמב"ן:

"ירמוז לנו הכתוב הזה מעלת הנפש יסודה וסודה... היא רוח השם הגדול, כי הנופח באפי אחר- מנשמתו ייתן בו"

ויפח- רוצה לומר, שהקב"ה הכניס בתוכנו משהו מעצמותו- זוהי הנשמה שלנו. נשמתנו אם כן, הינה חלק אלו-ה ממעל, והחלק וודאי רוצה את מה שהשלם, הקב"ה, רוצה. זה רצוננו האמיתי, זה אנחנו האמיתיים, אלא שניתנה לנו בחירה:

"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דברים ל טו, יט)

בידינו הבחירה בין החיים והטוב לבין המות והרע. החיים והטוב- חיים של טוב הם חיים, ואילו חיים של רע- אינם חיים: "רשעים שבחייהם קרויים מתים" (ברכות יח:), אמנם גם הרשעים מסתובבים בעולם, אבל אין אלו חיים אמיתיים.

האמת היא שכל אדם יודע לשם מה נועדו החיים. הוכחה לכך היא מבית האבל. כשבאים לנחם אבלים- מספרים על הנפטר רק דברים טובים שהוא עשה. מעולם לא שמענו שמספרים עליו דברים רעים. לעיתים אף שומעים אנו את הקרובים אומרים `רק עתה אנו מתחילים להכיר את יקירנו מתוך מה שהאנשים מספרים עליו`- אלו החיים האמיתיים.

מגמת הבחירה - שאנחנו ברצוננו ובבחירתנו נזדהה עם מהותנו האמיתית.

כדי שתהיה לנו בחירה, הכניס הקב"ה לתוכנו את יצר הרע. מלמדים אותנו רבותינו (שבת קה,ב):

"אמר רבי אבין: מאי קראה: `לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר` (תהילים פא) - איזהו אל זר שיש בגופו של אדם? הוי אומר זה יצר הרע".

יצר הרע הוא גוף זר שהקב"ה הכניס לתוכנו על מנת שתהיה לנו בחירה. והבחירה, כאמור, מגמתה שברצוננו ובבחירתנו נזדהה עם מהותנו האמיתית.

מרן הרב זצ"ל מברר לנו (אורות התשובה ט,א):

"הרצון הבא מכחה של התשובה הוא הרצון העמוק של עֹמק החיים, לא הרצון השטחי שהוא תופס רק את הצדדים הרפים והחיצונים של החיים, כי אם אותו הרצון שהוא הגרעין היותר פנימי ליסוד החיים, והרי היא העצמיות הגמורה של הנשמה…"

מלמד אותנו הרב זצ"ל כי בתשובה מתגלה הרצון העמוק של עומק החיים, זה הרצון של עצמיותה הגמורה של הנשמה. לעומת זאת, בחטא - מתגלה הרצון השטחי החיצוני.

כמה מאלף הדבר שענין זה מהוה יסוד לרמב"ם בהלכות גיטין (ב, כ). וכך פוסק הרמב"ם:

" מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר"

ממשיך הרמב"ם ושואל: "ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס? (=ואילו גט חייב להינתן מרצון) והוא משיב:

" שאין אומרין אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה לעשותו... אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס... לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו... "

קובע הרמב"ם: כל אדם מישראל רוצה למלא את רצון ה`. זה רצונו האמיתי, אלא יצר הרע מונע ממנו להוציא את רצונו אל הפועל, לכן צריך להתגבר על יצר הרע - אז מתגלה באמת הרצון האמיתי שלו.

על יסוד זה מתיר הרמב"ם אשת איש. זה עצמו מעיד על אמיתותו.

מכאן ההבנה האמיתית מהי תשובה- האדם שב אל עצמו האמיתי, אל מהותו האמיתית. בחטא- התרחק האדם מעצמו, מרצונו האמיתי, ובתשובה- הוא שב אל עצמו, אל רצונו האמיתי.

בהקשר עם הפסוק: "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם כְּאָהֳלֵי קֵדָר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה" (שיר השירים א, ה), דורשים חז"ל (שמות רבה כג,י) את כתיב הפסוק (שְׁלֹמֹה=שַׂלְמָה):

"... כיריעות שַׂלְמָה: מה השלמה הזאת מתלכלכת וחוזרת ומתלבנת, כך ישראל, אע"פ שהן חוטאים הן שבים בתשובה לפני הקב"ה"

חז"ל ממשילים את החטא ללכלוך שעל הבגד. הבגד במקורו - הוא נקי, ואילו הלכלוך הוא חיצוני. לכן, באמצעות הכביסה אנו מחזירים את הבגד למקוריותו - לנקיונו.

כך הוא החטא הדבק באדם מישראל. זה לכלוך חיצוני שדבק בו, והתשובה מורידה אותו ומחזירה את האדם למקוריותו הטהורה.

גם אם החטאים מרובים וקשים - כפי שנאֹמר במשל: הלכלוך חדר לתוך הבגד, וצריך לעבוד קשה כדי להוציאו - גם אז עלינו להבין כי מדובר בהתרחקות חזקה ממהותנו האמיתית, וצריך להשקיע מאמצים להתגבר עליה ולשוב לעצמנו- לנשמה האלקית שבתוכנו.

מלמד אותנו מרן הרבזצ"ל ביחס למהותה של התשובה (אורות התשובה טו, י):

"והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שרש נשמתו, ומיד ישוב אל האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה... "

ביום הכיפורים אנו שבים אל עצמנו, אל מהותנו האמיתית, אל הנשמה האלקית הטהורה שבתוכנו - ומכאן שפע של קדושה וטהרה לעבודת ה` שלנו בכל ימות השנה.

מהמתרחש במרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא

  • חנוך לנער על פי דרכו

    חנוך לנער על פי דרכו

    מה השיקולים שצריך לקחת בחשבון כשבוחרים ישיבה או אולפנה? עד כמה ההורים צריכים להתערב? הרב דולי בסוק על אמונה ביכולת המתבגר לקראת הרישום למוסדות חינוך.
    המשך לקריאה
  • זוכרים ולומדים

    זוכרים ולומדים

    תלמידי כיתה ז' בישיבת בני עקיבא חץ קיימו אזכרה ושיעור לזכרו של הרב רזיאל שבח הי"ד.
    המשך לקריאה
  • אלוף המורים

    אלוף המורים

    המורה ידידיה צונץ מישיבת בני עקיבא "נתיבות חיים" בפסגת זאב, זכה בתואר מורה מצטיין ארצי בתחום החנ"ג .
    המשך לקריאה